פרשת בהעלותך – דבר תורה
כשישבתי כדיין בבית-הדין לגיור של התנועה הרפורמית באנגליה, אחת השאלות שהיינו שואלים את המתגיירים הייתה "מה משך אותך לרצות להתגייר?" אחת התשובות שהיינו מקבלים הייתה "חיי המשפחה המלוכדת שיש ליהודים"
- אנו הנמצאים בפנים יודעים שזה לא תמיד נכון. מה שרואים מכאן לא רואים משם! יש לנו דוגמא לכך בתוך פרשתנו, פרשת בהעלותך, כשמדובר במשפחתו של משה:
"וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח."
הסיפור הוא בעייתי ממספר סיבות:
- לכאורה יש כאן דוגמא של גזענות שאין לה מקום בתורה, והמתלוננים הם אחותו של משה רבינו ואחיו אהרון שהיה הכוהן הגדול
– התלמוד מנסה לטעון שלא היה מדובר בגזענות! כתוב במסכת מועד קטן:
"וכי כושית שמה? והלא ציפורה שמה! אלא: מה כושית משונָה בעורה – אף
ציפורה משונָה במעשיה."
- ואיך זה שמרים נענשה ולא אהרון? הרי כתוב: "וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת."
– אולי מדובר כאן בדעה שוביניסטית קדומה בנוגע לאופין של נשים. הרי כתוב בפרקי אבות: "אל תרבה שיחה עם האישה באשתו. אמרו קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהינום." - ובמקרה שלנו לא מדובר בסתם אישה אלא במי שהצילה את חייו של משה כשהוא היה תינוק ושהובילה את הנשים בשירה אחרי מעשה קריעת ים סוף
- יתר על כן, חז"ל רואים באהרון דוגמא ומופת לאיש שלום באָמרם: "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה."
אך מרים ואהרון צדקו. משה לקח אישה כושית! אבל אולי יש גבול לאמירת האמת
- אך כתוב במסכת שבת: אמר רבי חנינא: חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת
- כמו-כן כתוב בתורה: "מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק"
ובכל-זאת לשון הרע נחשבת כאחד החטאים החמורים ביותר שיש. בסוף דבריו על לשון הרע, אחרי שנתן מספר דוגמאות, כתב הרמב"ם: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד." – כלומר, דיבת הארץ רעה על ידי עשרת המרגלים גרמה לכך שהדור ההוא לא נכנס לארץ כנען
בסופו של דבר התנהגותם של מרים ואהרון הייתה בלתי נסלחת. הרי על פי המדרש "המבזה את חברו כאילו ביזה את הקב"ה אשר ברא אותו. ר"ע אומר "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי. הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי. א"ר תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלוהים עשה אותו."