פרשת בהר – דבר תורה
הנושא המרכזי המְלַוֶוה אותנו לאורך כל פרשת אמור הוא נושא הבעלוּת
- האדם עָמֵל כל שנות חייב על מנת לשלוט בעולמו ולאגור כסף וחפצים, ואז מגיע המשורר המקראי ומספר לנו במזמור: "לַֽ֭יקֹוָק הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ" – דהיינו, שום דבר אינו שלך!
הפרשה באה להגביל את שליטתנו בעולם ומתחילה עם התייחסות לשנת השמיטה:
"וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיקֹוָ֑ק שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר"
– המקרא מצדיק את המצווה בַמלים "שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ" – דהיינו, יש גבול
לכמה שמותר לאדם לנצל את משאבי הטבע
אפילו שטח האדמה שאדם רוכש לא יישאר בבעלותו לצמיתות אלא בשנת היובל "וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ" כי, כפי שכתוב בפרשתנו: "כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי"
– כאשר מתווכחים על גבולות הארץ, באות מלים אלו להזכיר לנו לשמור את
הכול בפרופורציה
יש התייחסות לא פחות משלוש פעמים בפרשתנו לצרכי העניים בחברה, והכול בלשון יחיד. כלומר, כל אחד ואחד אחראי לגורלו
"וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ" אסור לקחת מאתו נשך ותרבית
– אין מקום לַ"שוק האפור"
– וכתוב בבעל הטורים: "'נשך' בגימטריא 'זה נחש' – "שדומָה ריבית לנחש
שנושך כנחש"
– כמו-כן אסור להפוך את העניים בַחברה לעבדים אלא "כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב יִהְיֶ֣ה
עִמָּ֑ךְ" – ולמה? "כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים" (איפה המפלגות הדתיות כשמדובר
במצוות כאלו?!!!)
בקיצור: התורה באה להזכיר לנו כי השליטה באדמה ובַזולת היא מוגבלת, כי אנחנו לא האדונים למרות ניסיוננו הבלתי נלאֶה להיות כך ולשלוט
- נכנסו לָעולם בלי כלום ונצא מהעולם בלי כלום. כתוב במדרש:
"תני בשם רבי מאיר: כשאדם בא לעולם ידיו הן קפוצות כלומר כל העולם כולו שלי הוא. 'אני נוחֲלו'. וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הן פשוטות כלומר 'לא נחלתי מן העוה"ז כלום'."