פרשת בלק – דבר תורה
הסיפור המרכזי של פרשתנו הוא באמת מוזר. בלק מלך מואב שולח את בלעם בן בעור על אתונו על מנת לקלל את עם ישראל
- באמצע מסעו של בלעם למלא את המשימה כתוב: "וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יה' בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ". בלעם, כידוע, התעצבן והיכה את האתון. לאחר מכן אנו קוראים: "וַיִּפְתַּ֥ח ה' אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים"
- בשבוע שעבר ציטטתי את המשנה ממסכת אבות אשר בה כתוב "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות" (בסיום בריאת העולם). הרשימה כללה לא רק את פי הבאר אשר אליו התייחסתי אז אלא גם את פי האתון
לא פלא שהרמב"ם, שהיה רציונליסט, לא קיבל עם הרעיון שהאתון באמת דיברה. הוא הסביר בספרו הפילוסופי "מורה נבוכים": "כבר ביארנו כי כל מקום, שנזכר בו ראיית מלאך או דיבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום"
שים לב שלא כתוב "ותדבר האתון" אלא "וַיִּפְתַּ֥ח ה' אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן". על סמך מילים אלו כתב השד"ל (המשורר שמואל דוד לוצאטו):
"יתכן שלא דיברה כַדיבור של בני אדם, כי 'ותדבר' אין כתוב כאן, אבל הִשמיעה בַפה קול יללה שהיה מובן ממנו 'מה עשיתי לְךָ?', והוא בכעסו השיב לעומתה כאדם הצועק לבהמתו…. אז נכמרו רחמיו עליה."
אך מה שעומד במרכז הפרשה הזאת איננו חוש הדיבור או השמיעה אלא הראייה
- הפרשה מתחילה במלים "וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי"
- כאשר מתייצב מלאך ה' בדרך, בלעם אינו רואה
- לעומתו כתוב: "וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ ה' וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר"
- רק לאחר מכן כתוב: "וַיְגַ֣ל ה' אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ ה' נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו"
על פי מדרש ספרי היה לבלעם כוח הנבואה, אך הוא לא ידע איך לנצל אותו למטרה ראויה. ולמה? כי הוא לא ראה.
אך בסוף הסיפור בא התיקון. שם כתוב: "וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו". רק אז הוא היה מסוגל לברך את העם במלים "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל"
העיוורון שלו לא היה פיזי אלא שלא הייתה לו תבונה. זה יכול להיות נכון לגבי כל אחד מאתנו. רק כשהאדם מסוגל לפקוח את עיניו, רק אז הוא יכול לראות את האמת ולהפוך קללה לברכה