פרשת כי תבוא – דבר תורה
פרשת כי תבוא שאנו קוראים השבוע מתחילה בְמקום מבטיח:
- כשייכנס העם לארץ עליו להביא את "ראשית פרי האדמה" אל הכהן אל בית-המקדש
- שימו לב שהציווי הוא ביחיד – כלומר, על כל אחד ואחד חייב לקיים אותו
- ובסוף נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ ה' אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ"
- המצווה לשמוח מופיעה לא רק בתחילת פרשתנו אלא גם יותר מאוחר כאשר אנו קוראים על הפעם הראשונה שהיה על בני ישראל להקריב קרבן אחרי כניסתם לארץ כנען. ואז כתוב:
"וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֶֽיךָ"
יותר מאוחר מציבה פרשת 'כי תבוא' את בני ישראל בְקו התפר בין הברכה לַקללה, בין העליות והמורדות, בין הטוב והרע
- פרשה זו נקראת גם פרשת התוכחה הגדולה, מכיוון שהיא מראָה לָאדם את ההשלכות של כל מעשיו
- בַרשימה הארוכה של "ארורים" כתוב למשל:
"אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן"
- ובְסוף כל פסוק כתוב "וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן", וזאת לא פחות מ- 12 פעמים, כי מדובר בשבועת העם ולא רק במלים שאומר האל
לכן פרשה זו היא אכן מתאימה ביותר לחודש הסליחות והתשובה לקראת הימים הנוראים
- מעַניֵין שכלול בַסיבות לַקללות: " תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְה' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב"
כשנכנסים לְכנסייה יש תמיד אווירה של רציניות ושל עֶצֶב. לעומת זאת, לא אשכח את הפסוק מהמזמור אשר מופיע מעל ארון הקודש בבית-הכנסת אשר בו גדלתי:
"עִבְד֣וּ אֶת־ה' בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה"
בתקופת הקורונה לא קל לשמוח. במגילת קהלת כתוב: "עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק", אך כתב המשורר יהודה עמיחי:
"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לַכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.
אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק"
גם בימים מטורפים אלה עלינו לזכור גם איך לשמוח