פרשת לך-לך – דבר תורה
פרשת לך-לך ממשיכה את הסיפור אשר התחיל בסוף פרשת נוח. שם כתוב:
"וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם
- תרח ימות בחרן, ואברם ימשיך בדרך יחד עם שרי אשתו ועם לוט אחיָנוֹ
פרשת לך-לך הנָה גדושת סיפורים:
- הקריאה לאברם ללכת לְאֶרֶץ לא ידועה "אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ"
- הירידה למצרים והעברתו של שרי לפרעה מלך מצרים
- לידתו של ישמעאל, בן שפחתה של שרי
- הברית אשר כרת אלוהים עם אברם: "וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ"
- ופרשתנו מסתיימת עם מילתה של ערלותיהם של ישמעאל ושל אברהם
האמת היא שאברהם היה יכול להשתגע. האל נתן לו פקודות והבטחות שלכאורה לא התגשמו
- מצד אחד הוא אמר לו: "לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ". אברם קיים את הוראות הפקודה, הגיע ארצה כנען, ומיד לאחר מכן אנו קוראים: "וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙"
- אך שהותו במצרים הייתה זמנית בלבד. כפי שאנו יודעים מהמלים שאנו קוראים בליל הסדר: "שלא ירד להשתקע אלא לגור שם". ולאחר מכן כתוב: "וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה"
- אפילו את ההבטחה הגדולה שהבטיח לו אלוהים לא התגשמה בהתחלה. כתוב: "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ". וההפך היה נכון. אמר אברהם בייאוש: "אָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר. וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי"
- אך אותו אברהם שאמר "הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע" יקבל את הבשורה בתחילת הפרשה הבאה: "שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ"
בימים קשים קל לאבד תקווה, אך אברהם נשאר יציב באמונתו ונאמן לייעודו
- בפרשתנו קראנו את המלים: "אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד"
- וההפטרה מִסֵפֶר ישעיה חוזרת על אותו רעיון: "וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי…. וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ. אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי
גם רב החובל בעֵין הסערה יודע בלבו שהרוח תירגע ותיחלש, גובה הגלים יירד, ואפשר יהיה להמשיך בדרך. גם בימים מטורפים אלה אסור לאבד תקווה