פרשת נוח – דבר תורה
השבוע, כאשר אנו ממתינים לגַשמי היורה, אנו קוראים את פרשת נוח ועל המבול שהביא האל על הארץ
- נוח נכנס לַתיבה יחד עם משפחתו על מנת לעבור את המבול בשלום כמו שכל אחת ואחד מאתנו נכנס לתיבתו על מנת לשרוד את נגיף הקורונה
ואז מה היה הדבר הראשון שהוא עשה כשיצא מן התיבה? כתוב:
"וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽה' וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ"
מה עמד מאחורי החלטתו של נוח להקריב קרבן?
- על פי הרב מנחם ריקאנטי, אשר חי באיטליה במאה ה- 13, היה מדובר בקרבן תודה, והוא מצטט את המדרש: "יָשַב נח ודרש ואמר: הקדוש ברוך הוא הִצִילֵנו מן מֵי המבול והוציאֵני מן המַסגֵר הזה, אני חייב להקריב לו קרבן"
אך אולי התשובה פשטנית מדי לראות בַקרבן קרבן תודה
- כמו רבים אשר שרדו את השואה, אולי היו לו רגשות אשמה על כך שהוא ניצַל ורבים אחרים נספו
- למה לא ניסה להציל אחרים כמו אברהם אבינו אשר יתחנן בפני האל: "אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ"
אולי נוח היה מלא ייאוש וכעס
- יש מדרש מדהים הנקרא "המדרש הנעלם", שהוא חלק מהזוהר, ושם כתוב:
"ת"ר, מה השיב הקב"ה לנח כשיצא מן התיבה, וראה כל העולם חָרֵב, והתחיל לבכות עליו, ואמר: 'רבש"ע, נקרֵאתָ רחום, הָיָה לך לרחם על בריותיך…'? השיבו הקב"ה: 'רועה טיפש…. דיברתי אתך בִלְשון רכה … כי אותך ראיתי צדיק לפניי בַדור ההוא. ואמרתי לך כדי שתבקש רחמים לָעולם. אך כאשר שמעת שתשרוד בַתיבה הרֶשַע בעולם לא נָגַע בליבך. בנית את התיבה והצלת את עצמך. ועכשיו כשהעולם הושמד אתה פותח את פיך ואומר תחנונים לפניי!'"
מסתבר שהאל היה זקוק לעזרתו של האדם על מנת להציל את עולמו, אך האדם נכשל. נוח היה אגואיסט אשר דאג רק לעצמו. לכן אולי קרבנו היה קרבן אָשָם, כי הוא לא טרח להציל את עולמו. לא פלא שאחרי שיצא מהתיבה כתוב: "וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם. וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר". היה קשה לו לחיות עם מצפונו.
גם כשכול אחת ואחד מאיתנו כלוא בתיבתו אסור לנו לשכוח את הָאַחֵר