פרשת קדושים – דבר תורה
כשמשווים בין היהדות לנצרות היחס לַהון ולַנכסים הוא כל-כך שונֶה
- אצל הנוצרים קיימת הפרדה בין הגשמי לרוחני – עד כדי כך שניתן להתייחס אליהם כאילו הם מייצגים שני עולמות שונים
- העולם האלוהי הוא טהור ואמתי לעומת העולם עלי אדמות שהוא מלא אשליות וחטא – וההון בין היתר מסמל את החטא
- במקרא הנוצרי מצטטים את הכרזתו של ישו, אשר אמר: "מלכותי איננה מן העולם הזה"
- לכן ההתרחקות מההון ומנכסים, אשר מקבלת ביטוי למשל, בחיי המנזר היא האידאל
היהדות מתחילה ממקום אחר לחלוטין. הרי כתוב על אברהם אבינו:
"וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים"
- וכאשר הלך אליעזר, עבד אברהם, לחפש אישה ליצחק, הוא חזר על אותן מלים: "וַה' בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים"
- המסקנה היא שהנכסים הם ברכה, ואין מה להתבייש מהם
ובכל-זאת, לומדים מפרשת קדושים שאנו קוראים השבוע שאין מקום ביהדות לַקפיטליזם החזירי. בין היתר כתוב בפרשתנו:
"וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט…. לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם"
- על זה מבוססות מצוות הלקט, השכחה והפאה:
- הלקט מתייחס לכמות של שיבולים הנופלת מיד הקוצר בעת הקצירה
- השכחה היא תוצרת חקלאית שנשכחה בִמְקום גידולה
- הפאה היא כמות של תבואה בסוף השדה אשר בעל השדה חייב להשאיר לעניים ולא לקצור
הנה ציור מהמאה ה-19 מאת הצייר הצרפתי Jean-François Millet הנקרא Des glaneuses – המְלַקטות
- כפי שאפשר להבחין, החקלאים לא השאירו להן הרבה! דרך אגב, על פי חז"ל – וזה בוודאי לא עניֵין את הצרפתיים הנוצרים – הפאה שמשאירים בשדה אמורה להיות אחד השישים מהשדה כולו
מצוות אלו מופיעות דווקא בפרשת קדושים, כי אצלנו הקדושה אינה מתבטאת בהתרחקות מההון ומהנכסים אלא במה אנחנו עושים איתם ובכמה אנו דואגים לאלה שאין להם