פרשת קדושים
פרשת קדושים הנה פרשה המתייחסת בין היתר לגבולות
- לא מדובר כאן בגבולות ארץ ישראל אלא לגבולות ההתנהגותנו כבני אדם
- בעולם של "תעשה אותו אם זה מרגיש טוב" מגיעה הפרשה לומר שלא הכול מותר:
"אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת"
- מדובר כאן בהקרבת הבן הבכור כקרבן, ומולך הוא שמו או כינויו של האל שלכבודו נערך פולחן זה
- רבי ומורי איגנאטס מאיבאום ראה בעקידת יצחק דחייה מוחלטת של התנהגות פגאנית זו כשאומר מלאך ה' לאברהם: "אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה"
הפרשה כוללת את האיסור על גילוי עריות – יחסי מין הנם מבורכים, אך יש בכל-זאת גבולות
"וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת־שְׁאֵר֛וֹ הֶעֱרָ֖ה עֲוֹנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ."
בעולם שקפיטליזם חזירי התורה מזהירה אותנו: "לִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל"
- מדרש אגדה מסביר: "מי שהוא עיוור בסחורה, או בדבר אחר, ותשיאנו עצה שהיא הוגנת לך ולא לו"
- יש גבולות ואסור לאדם לנצל את הבורות של האחר
כמובן הפסוק הכי מפורסם בפרשת קדושים הנו "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ"
- נשאלת השאלה: מה הפירוש של המילה "רֵעֲךָ֖"? כתב הרמב"ם:
"מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו"
- כלומר, לשיטתו, "הרֵעָה" הוא היהודי ובוודאי לא הגוי
- אך לעומת תפיסה זאת כתוב בספר דברים "וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם"
- יותר מאוחר יסבירו חז"ל שכאן מדובר ב"גר צדק", אך ברור שהפסוק במקורו מתייחס ל"גר תושב"
אסיים בדבריו של הפרופ' ישעיה לייבוביץ:
""אשר ל"ואהבת לרעך כמוך"- אין הצגתה כביטוי של "מוסר היהדות" אלא זיוף אפיקורסי של התורה. אין פסוק כזה בַמציאות בתורה! "ואהבת לרעך כמוך" ככלל "מוסרי", כבסיס לתורת המידות – זהו הכלל הגדול של האתיאיסט קאנט, שלשיטתו האדם הוא ערך עליון. ואילו הפסוק בתורה (שאליו נתכוון רבי עקיבא) הוא: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' ": בלי הסיפא ניטַל ממצוה זו הבסיס וניטֶלֶת משמעותה."