דבר תורה ליום כיפור
מסופר שאדם אחד ניגש לרבו, ושטח בפניו את תלונתו על כך שכל שנה הוא עושה מאמץ, ומעולם לא זכה לראות את אליהו הנביא בליל הסדר. אמר לו הרבי שיסע למקום מסוים, יפגוש שם משפחה מסוימת ענייה ומרודה, יסעד אותם בֶחָג, ובעזרת השם יראה את אליהו הנביא. אותו אדם נהג כהורָאַת רבו. שימח את המשפחה ההיא לאורך כל ליל הסדר, הֶאֱכילָם והשקָה אותם, שָׁר וניהל איתם את הסדר כולו. אך את אליהו הנביא לא ראה. לאחר הֶחָג חזר אל רבו בתואֲנָה שגם השנה לא זכה לכך. אמר לו הרבי: השנה היית אתה אליהו הנביא.
כל-כך קל להאמין כדברי מרדכי לבת-דודו אסתר "כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר", אך המסר של הימים הנוראים נמצא בפיוט "ונתנה תוקף", אשר נמצא בתפילותינו בראש השנה וגם ביום הכיפורים, ושם נאמר:
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה."
- היכולת האישית לתקן, לשפוט את עצמנו (הרי "להתפלל" הוא רפלקסיבי) והחובה לדאוג לנצרכים בחברתנו הן התנאי העיקרי לשיפור מצבנו ולהבטיח את עתידנו
כשנוסעים לתל-אביב ועוברים ליד גורדי השחקים מצד אחד ומחנה האוהלים של ההומלֶסים מצד שני קשה לא לשאול את עצמנו איך מדינה יהודית מאפשרת פערים כאלה. הקונטרַסט מזכיר לי סיפור מהפסיקתא דרב כהנא:
"יהושע בן לוי סְלֵיק לרומי (הוא נסע לרומא), וראה שם עמודים של שייש מְכוּרָכים בְקִיטָיוֹת (כלומר, העמודים היו מְכוּרָכים בסדינים), בַשְרַב שלא יפְקְעו ובַצינה שלא יקרשו. וראה שם עני אחד מַחֲצֶלֶת קִנים מתחתיו, ומחצלת של קנים מעל גביו."
- מדובר שם במערכת ערכים מעוותת, אשר אין בה מקום לנזקקים ולחלשים בְאימפריה משגשגת
- אצלנו מדובר בין היתר בִקְשישים מונחים על מיטות בפרוזדורי בתי-החולים
- דו"ח שהוציא משרד הבריאות מצביע על כך שבראש הנפגעים בתי החולים נהריה, ברזילי, וולפסון והלל יפה. בלניאדו ובברזילי נאלצו 20 אחוזים מהחולים לשהות במסדרון
- ואם נאמר שאין לנו היכולת ואין לנו האמצעים ואין לנו הכוח, ראוי שנזכור את מה שכתוב בתלמוד:
- "מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש על אנשי ביתו, יש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפש על אנשי עירו, יש בידו למחות בכל העולם ואינו מוחה נתפש על כל העולם"
- הסיפור שֶאִתוֹ התחלתי מזכיר לנו שאסור לנו להמתין לאליהו הנביא אלא עלינו להביא את השינוי בעצמנו
ומה שנכון לגבי מצב החברה בכלל, גם נכון לגבי השילוב המכוער בין דת ופוליטיקה והכפייה הדתית בפרט שהם חלק מהנוף האֶרֶץ-ישראלי. אך המצב משתפר, כי אנשים אמיצים ואכפתיים מתחילים לחולל את השינוי בעצמם
- למרות המונופול שיש לרבנות הראשית בעניין רישום נישואים, אני אערוך שבע חתונות בשבועיים הקרובים עבור זוגות אשר החליטו לחפש דרך אחרת
- למרות חמישים בתי-הכנסת האורתודוקסיים שיש בעירנו אנו מוצפים בבקשות ממשפחות אשר דווקא בוחרים בנו בְימים אלה ופונים אלינו לחגוג את טקסי בר ובת-מצווה של ילדיהן
- מתחולל מהפך בחברה הישראלית כשמבינים שמה שהיה אינו מה שחייב להיות ושאפשר להביא את השינוי בעצמנו
- כיום עומדת קהילת יונתן לפני האתגר הגדול ביותר מאז הקמתו והוא בניית משכן קבע לעצמנו
- ההצלה לא תבוא ממקום אחר אלא תלויה בנו ובעיקר בכם
- אי אפשר לצפות מהדוד מאמריקה לכסות את העלות. הימים ההם נגמרו
- מי שתומך בפלורליזם יהודי בישראל חייב לקחת את האחריות על עצמו ולחולל את השינוי
לפעמים אליהו הנביא נראָה כל-כך רחוק מאִתנו, אך עיקר המסר של הימים הנוראים הוא באמונה שאפשר לשנות ולהשתנות. אך איפה מתחיל השינוי? הוא יתחיל בתוך עצמנו.
אמר רבי מנחם מנדל מקוצק:
"כשהייתי צעיר רציתי לשנות את העולם. כשבגרתי גיליתי שקשֶה לשנות את העולם אז ניסיתי לשנות את העם שלי. כשראיתי שאיני יכול לשנות את העם, ניסיתי לפחות לשנות את העיר שלי. גם זה לא הצלחתי והחלטתי להתרכז במשפחה שלי. היום שאני כבר לְמוּד ניסיון, אני מבין כי הדבר היחיד שאני יכול לשנות זה את עצמי. אני יודע שאם לפני הרבה שנים הייתי משנה את עצמי, זה היה משפיע על משפחתי, היה נוצר שינוי בָעיר שלי ובָעם שלי ואז העולם היה משתנה ….."
סביר להניח שלא נצליח לעשות הכול, אך כפי שאמר רבי טרפון: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה." כפי שנאמר בפתגם הסיני: "מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן." זה מתחיל אצלנו.
השנה אנחנו נהיה אליהו הנביא!