חנוכה תשפ"א – דבר תורה
לפני מעל 40 שנה טסתי במטוס של British Airways מאנגליה לברית המועצות לשעבר
- נסעתי שָמָה במַסווֶה של תייר פשוט, אך האמת היא שנשלחתי מטעם לשכת הקשר "נתיב" של מדינת ישראל על מנת לתמוך בָאֵלה שאלי וויזל כינָה "יהודי הדממה"
- לחיות כיהודי בברית המועצות, במדינה קומוניסטית, לא היה קל
- המשטר אסר על הדפסת ספרים ועיתונים בעברית
- להעניק חינוך יהודי לילדים היה בניגוד לחוק
- ללכת לבית הכנסת היה דבר מסוכן, כי היו מלשינים וסוכני ה- קג"ב אשר דיווחו על כך לִרְשויות המשטר הקומוניסטי
- היו יהודים אשר העמידו חופות במרתפים
- לא אשכח איך שהייתי בדירתו העלובה של מסורב העלייה הדגול וולדימיר סלפק ז"ל. הייתה נקישה בדלת. מישהו הביא לו חבילה עטופה בנייר עיתון אשר בתוכה היו מצות לפסח אשר אפו בסתר ביער ליד מוסקבה
היו לי ולרבנים אחרים אשר נסעו לשם ברוטציה מספר משימות
- לתמוך ביהודי הדממה, אשר רבים מהם היו ללא עבודה אחרי שהכריזו על רצונם לעלות ארצה
- להכניס חומר אסור כגון סידורים, הגדות, טליתות ומזוזות
- לתת שיעורים למבוגרים ולילדים על מגוון רחב של נושאים הקשורים למורשת ישראל ולהיסטוריה היהודית
- להבריח מכתבים ומסרים החוצה על מצבם והעזרה שהם היו זקוקים לה
ולָמָה אני מספר לכם את הסיפור הזה היום? כי בַתפילה המיוחדת לחג החנוכה "על הנסים" אנו קוראים את המלים: "כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם"
- המאבק לשמור על זהותנו כיהודים מלווֶה אותנו עד בעצם היום הזה
- המשטר הקומוניסטי שָם את המפגלה במקום האלוהים
- אנטיוכוס אפיפנס קבע בגזירותיו:
- לטמא את בית המקדש על ידי בניית מזבחות עבודה זרה במקדש והקרבת חיות טמאות
- הם אסרו על קיומה של ברית המילה
- הם דרשו מאבותינו ואמותינו לאכול מאכלים לא כשרים
- הם החליפו חוקי התורה בחוקת המלך ואיימו בעונש מוות למי שייתפס מֵפֵר את הוראות המלך
הדלקת הנרות בחנוכה והפצת האור הן הצהרה מצדנו כיהודים שאנו ממשיכים באמונתנו ובשמירת מורשת ישראל למרות כל הניסיונות של אויבינו ושונאינו למחוק אותן
בנוגע למרד של המכבים כתב ההיסטוריון ססיל רות: "הוא היה אַחַד האירועים המכריעים בהיסטוריה של האנושות. עד אז בני אדם לא היו משוכנעים שרעיון היה דבר להילחם בשבילו". רק אנחנו נאבקנו על כך שלא נוותר על זהותנו