ערב סוכות תשפ"ד – דבר תורה
חלק מכם בוודאי מכירים את שיר הילדים של נעמי שמר:
"שלומית בונָה סוכה / מוּאֶרֶת וִירוקה … שלומית בונָה סוכת שלום … יבוא השכנים כולם בַהֲמונים /וּלכולם יהיה מקום"
- בבניית הסוכה אנו צרכים להיות מסוגלים לראות את הכוכבים דרך הסכך
- יש לַסוכה קירות אך אין לה דלת, יש לה גג אך הוא אינו אטום
- הסוכה היא דירת ארעי, בַית שמחוץ לבית
- בַמרחב שנוצר בַסוכה יש משחק בין פְנים לחוץ, בין טבע ותרבות, בין פתוח לבטוח
- מקורו של המנהג של הכנסת אושפיזין (אורחים) הוא במאה 16 מבית מדרשו של האר"י
- מאוד קל להזמין לסוכה שלנו את המשפחה, החברים, את מי שבאופן טבעי נכנס אלינו הביתה. אך הסוכה היא בית שמחוץ לבית. היא פתוחה בפני כל מי העובר על סף דַלתינו ולא נכנס, כל מי חי בשכנות אלינו ואנחנו לא באמת מכירים, לא באמת פוגשים
- חג סוכות מזמין אותנו להיפתח ולהזמין לַמרחב הבטוח-פתוח גם את מי ששונה מאיתנו. אם נעשה כך, אז סוכתנו תהיה באמת סוכת שלום בחברה מפולגת, ונזכה לומר את התפילה " ופרוס סוכת שלומך עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים"