פדיון שבויים – דבר תורה
היום התקיימה הפעימה הראשונה של שחרור החטופים מעזה
- כתב הרמב"ם במשנה תורה: "אין לך מצוה רבה כפדיון שבויים". אך העניין אינו כל-כך פשוט
- האם הממשלה טעתה כשהיא נכנעה לַלחץ הציבורי הֶעָצום ושיחררה 1,027 אסירים ביטחוניים כולל אלה עם דם על הידיים כולל יחיא סֵנוואר תמורת חייל אחד, גלעד שליט?
- האם מותר וצריך לפדות פדויים בכל מחיר?
- האם יש עדיפות לגבי זהותו של הנפדֶה?
- כמובן, כל השאלות הקשות האלו עומדות בפנינו ובפני מקבלי ההחלטות בעניין העסקה הנוכחית: מי לפדות קודם וכמה לשלם?
הערב הייתי רוצה להתייחס לַיחס של המקורות היהודיים לנושא. הכול מתחיל מפסוקים בתורה כמו:
"כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן. כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ", וכמובן "לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ"
- כתב הרמב"ם: "השָבוּי הרי הוא בכלל הרעֵבים והצמֵאים והערומים ועומד בסכנת נפשות"
למה נחשבת מצוות פדיון השבויים לְמצווה רבה כל-כך?
- כתוב בספר ירמיה: "וְהָיָ֛ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר ה' אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֙וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֙רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָֽרָעָב֙ לָֽרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי"
- על פסוק זה נאמר בַתלמוד במסכת בבא בתרא: "אמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו. חֶרֶב קשה ממוות …רעב קשה מחרב … שבי קשה מכולם, דכולהו איתַנהו בֵיה (כי כולם קיימים בו)
ובכל-זאת, האם יש עדיפות לגבי זהותו של הנפדֶה? את מי יש לפדות קודם?
- כידוע, הממשלה החליטה לפדות קודם את הילדים והאימהות
- מעניין לראות את סדר העדיפות של המשנה. שם כתוב:
"היה אביו ורבו בבית השְבי, פודה את רבו ואחר-כך פודה את אביו.
ואם היה אביו חכם – פודה את אביו ואחר-כך פודה את רבו"
אך כמה לשלם? הרי לאורך ההיסטוריה היה מדובר בכופֶר. כתב הרמב"ם:
"אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תיקון העולם, שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבּוֹֹתָם" – כלומר, לא לשלם מֵעֵבר לַסביר על מנת לא לעודד מעשי חטיפה
מסופר בַמהר"ם מרוטנברג (ר' מאיר בן ברוך), מגדולי חכמי גרמניה במאה ה-13, שנכלָא ע"י השלטונות. אֵלה הבינו עד כמה הוא היה חשוב לקהילתו. על כן ביקשו סכום מופקע עבור שחרורו. הקהילה היהודית אספה את הכספים עד שהגיעה לסכום הנדרש, אבל המהר"ם אסר
עליהם לפדותו תמורת סכום כה מופקע. וכך היה נָמֵק בכלא בִתנאים קשים עד למותו
הדבר אינו פשוט. אמרנו רק לפני חודשיים בתפילת נעילה: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית מִבְּנֵי בְּרִיתֶךָ" ו"חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ"
כן יהי רצון, ונאמר: אמן