פרשת בהעלותך – דבר תורה
פרשת בהעלותך שאנו קוראים השבוע מתחילה עם הדלקת הנרות אל מול פני מנורת הזהב בַמשכן אשר עמד במרכז המחנה במסעם של בני ישראל במדבר
- המשכן, כמו המילה "שכינה" סימל את נוכחותו של האל אשר ליווה את העם בדרכו
- כתוב בבראייתא בתלמוד מסכת מגילה: "רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו – שכינה עמהן. גלו למצרים – שכינה עמהן … גלו לבבל – שכינה עמהן … ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: 'ושב ה' אלהיך את שבותך'. 'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב'. מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגָליות"
העם זקוק לַליווי של האל על מנת להרגיש שהוא אינו לבד. אפילו אחרי מעשה העגל, כשהאל היה מוכן להשמיד את העם כולו ולהתחיל את הכול מחדש, אמר משה: "אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה"
- כלומר, הוא לא היה מוכן, ואולי מסוגל, להנהיג ולהוביל את העם ללא נוכחותו של האל
אמנם משה רבנו היה מנהיג דגול וראש הנביאים אך בעיקר אדם צנוע
- רבינו בחיי אִבְּן פַּקוּדָה, פילוסוף ומגדולי רבני ספרד במאה ה-12, כתב עליו:
"וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שהיה ראש הנביאים כולם, ולא שִבְּחוֹ הכתוב בשאר המידות העליונות שהיו בו רק במידת הענווה, והוא מה שאמר: 'והאיש משה עניו מאד'. והזכיר "מאד" לבָאֵר כי משה רבינו ע"ה לא רצה לעמוד על המצוע בלבד שהוא לשון ענו, אבל הִטָה עצמו מן המצוע אל צד השפלוּת ועל כן הזכיר "מאד", ומכלל עַנווָתְנוּתו ושפֵלוּתוֹ מה שמצינו שלא רצה לבוא אל אהל מועד בעוד שהיה האהל טמוּן ומכוסֶה בְענן הכבוד"
כלומר, כשהאל היה נוכח, משה בצניעותו לא התקרב לאוהל המועד
לצערנו אין לנו היום משכן וענן לסמל את נוכחותו של האל ועֶרֶך הצניעות אינו מִבֵּין המידות של מנהיגינו