פרשת בהר
פרשת השבוע, שהיא פרשת בהר, מתחילה במלים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹֽר."
- למה היה צורך בשלב זה פתאום להזכיר את הר סיני כשכל מה ששמענו עד כה מבחינת המצוות מתרחש בהר סיני? תשובתו של מדרש ספרא היא שמצוות שנת השמיטה נמצאות בפרשתנו. אך יש בעיניי מצווה אפילו יותר חשובה מזו, והיא:
"וְכִֽי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִֽיו."
- האיסור על הונאה הוא אולי אחד הערכים החשובים ביותר בבניית חברה צודקת ומתוקנת
על פי המשנה יש שני סוגים של הונאה. כתוב: "כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים"
- נשאלת השאלה: איזה סוג של אונאה יותר חמורה? גם לזה יש לתלמוד תשובה במסכת בבא מציעה:
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו 'ויראת מאלהיך' וזה לא נאמר בו 'ויראת מאלהיך'."
- אך יש לרבי אלעזר הערה נוספת: "זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישָבוֹן, וזה – לא ניתן להישָבוֹן."
כולנו היינו מדי פעם קורבנות לאונאה בדברים. כתוב למשל במשנה:
"לא יאמר לו 'בכמה חֵפֶץ זה?' והוא אינו רוצה ליקח."
כך קורה כשאדם נכנס לחנות לבדוק מחירים כשבכוונתו לקנות באמצעות האינטרנט!
כמו-כן אסור לנו להזכיר לאדם את עברו. מוסיפה המשנה:
"אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו 'זכור מעשיך הראשונים'. אם הוא בן גרים, לא יאמר לו 'זכור מעשה אבותיך', שנאמר 'וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ'."
הצורך בְלָתֵת כבוד ולהפגין רגישות כלפי הזולת מקבל ביטוי מיוחד כשמדובר ביחס לעולים מאתיופיה. כשהם הגיעו בוודאי אתם זוכרים כמה הם היו עדינים ושקטים. אך במילותיו של הסופר אלי עמיר, הממסד לא הכיר בקֶסים שלהם ועלייה חלשה אך יפה נשלחה לשכונות המצוקה. המהומות של הימים האחרונים מעידות על הכישלון של החברה הישראלית לקלוט אותם כמו שהיא נכשלה בעליות קודמות. טרם הספקנו ללמוד לקיים את המצווה:
"וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם."