פרשת בלק – דבר תורה
למרות שקוראים את פרשת השבוע "פרשת בלק", כמעת כל הפרשה עוסקת בשליחותו של בלעם ע"י בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל
- הוא סיפור פנטסיוני הכולל קוסם מפורסם, אתון שה' פתח את פיה על מנת לאפשר לה לשאול את בלעם "מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים", ו"מַלְאַ֨ךְ ה' נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ"
אנו יודעים שבסוף הסיפור יטעַן בלעם ש"כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר ה' אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה", אך נחמה ליבוביץ שואלת את השאלה: האם הוא היה נביא כמו שהוא העיד עצמו או היה כאַחַד הקוסמים של זמנו?
נביאי ישראל אינם רודפים אחרי הנבואה ולפעמים אפילו בורחים ממנה. לאומת זה מחפש בלעם להוריד אותה אליו ע"י העלאת קרבן. כפי שכתוב: "וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֘ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה ה' לִקְרָאתִ֔י"
- נכון כתוב "וַיָּ֧שֶׂם ה' דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם", אך אין כאן פתיחת דברי הנבואה שאנו מכירים ממקומות אחרים. אין כאן "כֹּֽה־אָמַ֤ר ה'"
קיימת מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יונתן: "רבי אלעזר אומר: 'מלאך', רבי יונתן אמר: 'חַכָּה'". כלומר, על פי רבי יונתן, נמשך בלעם למלא את משימתו נגד רצונו. אם כן, האם הוא היה נביא או קוסם?
על הפסוק "לֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ ה' פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים" נאמר בַמדרש: "לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה? זה בלעם בן בעור"
כפי שאנו יודעים, לבסוף יברך בלעם את בני ישראל בַמלים: "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל"
- מדהים שמילותיו של בלעם, שלא היה יהודי, מופיעות בתחילת התפילה לפני אלף מאתיים שנה בסדר רב עמרם גאון, ובעקבותיו גם בסידור רש"י ובמחזור ויטרי
בדרך כלל רואים בַמלים "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל" את מה שנקרא באנגלית "parallelism" – כלומר, אותו הדבר במלים שונות, אך יש פירוש יפה של הרב קוק על השימוש במלים "אהליך" ו"משכנותיך".
יש הבדל מהותי, הוא כתב, בין אוהל לבין משכן. האוהל, מבטא התקדמות. מַעֲבִר מַהיר ממקום לְמקום. המשכן מבטא עצירה, קביעות, יציבות. עבודת האדם מורכבת מ"אוהל" ומ"משכן", מהאיזון הֶחשוב שיש בין מסורת לחידוש, בין יציבות להשתנות
אך הייתי רוצה לסיים את דבריי במקום אחר. הברכה שבה נאלץ בלעם לברך את עם ישראל לא הועילה, כי אנו קוראים בסופה של הפרשה שהמשיך העם לעשות את הרע בעיני ה': "וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב. וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן…. וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר"
מסתבר שהברכה אינה דבר מובטח אלא חייבים להרוויח ולהצדיק אותה!