פרשת במדבר
השבוע התחלנו לקרוא את החומש הרביעי בתורה, ספר במדבר
- אחד מכינויי חז"ל לספר זה הנו "חומש הפקודים"
- שם זה בוודאי משקף את המלים הראשונות בפרשה:
"שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם. מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן."
יש לשורש פ.ק.ד. רב משמעות בתולדות העם:
- המילה מתייחסת בפרשתנו גם למינו הלוויים: "וְאַתָּ֡ה הַפְקֵ֣ד אֶת־הַלְוִיִּם֩ עַל־מִשְׁכַּ֨ן הָעֵדֻ֜ת וְעַ֣ל כָּל־כֵּלָיו֘ וְעַ֣ל כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֒ הֵ֜מָּה יִשְׂא֤וּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְהֵ֖ם יְשָׁרְתֻ֑הוּ וְסָבִ֥יב לַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ."
- או יש גם לשורש משמעות של זיכרון ולידה: "וַֽה' פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ ה' לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר. וַתַּהַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן."
- אך יש גם בשורש זה התייחסות לגאולה. בקשר לעַבדוּת בני ישראל במצרים כתוב "וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב."
ההפטרה שאנו קוראים השבוע מסֵפֶר הושע מתחברת לרעיון של המפקד ושל מספרים:
"וְֽהָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר."
- אך יש גם מכנה משותף אחֵר בין הפרשה לבין ההפטרה שהוא בעל משמעות ערכית אחרת:
- בתחילת הפרשה כתוב: "וַיְדַבֵּ֨ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י" ובהפטרה כתוב: "וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ." כאן מדובר באלוהים, אשר כמו מאהב מחַזֵר אחרי עם ישראל
- המִדְבַר יכול להיות מקום של גלות ושל אבדן הדרך, אך הוא יכול גם לשמש כמקום לתשובה, תיקון והתגלות. כפי שכתוב בספר ירמיה:
"זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה."
לכל אחד מאיתנו יש המדבר שלו, אשר יכול להיות שומם או להוביל אותנו ליצירתיות ולהתגשמות