פרשת דברים – שבת חזון
שבת זו הנקראת "שבת חזון" הנה שבת מיוחדת בַלוח העברי
מצד אחד אנו קוראים בפרשה הראשונה של ספר דברים את דברי משה לפני כניסתם של בני ישראל לארץ כנען, ומצד שני את נבואתו של ישעיה על יהודה וירושלים שש מאות שנה לאחר מכן לפני חרבן בית ראשון ע"י הבבלים
דברי משה היו כל-כך מלאי אופטימיות וציפייה:
"ה' אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם."
הפרשה מתייחסת בין היתר לאדמות אשר יירשו השבטים ראובן, גד וחצי שבט מנשה ומסתיימת בהבטחה: "לֹ֖א תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם."
איזה קונטרסט יש בין דברי עידוד אלה לבין מילותיו של ישעיה בהפטרה שקוראים השבת:
"בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי."
- הציפייה נהפכה לאכזבה ולייאוש, כי החלום לא התגשם. אומר ישעיה:
"אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים….
שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־ יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם."
- ולכן מנבא ישעיה את הנבואה המרה על עתידו של עם ישראל:
"אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים."
- לכן בחרו חז"ל בהפטרה זו לשבת שלפני תשעה באב
והנה חזרנו לארצנו 2,500 שנה אחרי חורבן בית ראשון.
- קשה להזדהות עם תקופת האבל שבין י"ז בתמוז לתשעה באב כשילדינו מחפשים בילויים לעבור את חופשת הקיץ וכולם נוסעים לחו"ל על מנת להתאוורר
כמו משה היו לחוזה המדינה ולמייסדיה תקוות וצפיות לגבי החברה שנבנה כאן. היינו אמורים להיות "אור לגויים" ולשמש כדוגמא. לא היו מאמינים שנשיא וראש ממשלה לשעבר יישבו בבית צוהר בו זמנית, ושניהפך לחברה צרכנית כמו כל מדינה מערבית אחרת אך עם מערכת חינוך ושירותי בריאות ירודים יותר. היו רוצים שנגשים את מילותיו האחרונות של נבואתו של ישעיה:
"יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה. צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה."