פרשת האזינו – דבר תורה
פרשת האזינו פוגשת את משה ערב סיום חייו והשלמת תפקידו. הוא משאיר לעם כעין צוואה, אך לא בפרוזה אלא בצורת שיר:
"הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי"
- אולי הוא בחר בשירה, בשל כוח מילותיה לעבור מפה לפה ומדור לדור
- התוכן של שירת "האזינו" הוא קשה מאוד. בליבה ההכרה בתהליך השחיקה, הניוון וההשחתה האורבים לעם:
"שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל"
- מפרש רש"י: "עקום ומעוקל, כמו (מיכה ג, ט) 'וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ', ובלשון משנה: 'חולדה ששיניה עקומות ועקושות'"
זוהי צוואה קודרת שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לשמוע
- אולי משה כתב אותה מתוך תסכול משתי סיבות:
- הוא מכיר את אופי העם שהוא הוביל ארבעים שנה, ויודע שהוא עם קשה עורף
- הוא גם לא זכה להכניס אותם לארץ אחרי ארבעים שנות מסעות
- או אולי ניסה משה להזהיר את העם ולהגן עליהם כשהוא אמר: "שִׂ֣ימוּ לְבַבְכֶ֔ם לְכָל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵעִ֥יד בָּכֶ֖ם הַיּ֑וֹם אֲשֶׁ֤ר תְּצַוֻּם֙ אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם לִשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת. כִּ֠י לֹֽא־דָבָ֨ר רֵ֥ק הוּא֙ מִכֶּ֔ם כִּי־ה֖וּא חַיֵּיכֶ֑ם וּבַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ"
ההפטרה היא גם בצורת שיר, אך התוכן הוא שונה לחלוטין:
"וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽה' אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל ה' אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל"
- דוד מביע את אמונתו באל המגן עליו ומושיעו. כידוע, דוד היה יהיר
- הוא מביע את בטחונו בכך שביסוד ההצלה עמדה לו צדקתו, שהאל השיב לו את גמולו כראוי לו ולמעשיו, או במילותיו: "הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמוֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי. וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי"
שני השירים כל-כך שונים זה מזה. למה בחרו חז"ל לקרוא את השיר של דוד אחרי שירו של משה? אולי על מנת לסיים במקום חיובי ואופטימי, או במילותיו של דוד: "עַל־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ ה' בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר"