פרשת האזינו
עם פרשת האזינו אנו מגיעים כמעט לסוף חמשת חומשי התורה ולסוף חיי משה
- פרשת האזינו היא שיר אשר בו מתחיל משה להעביר את המסר האחרון שלו לבני ישראל, לעם שהוא מתאר כ"דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל"
- בניגוד להתנהגותו של עַמו שהוא מגנה, על האל הוא שואל באופן רטורי: "הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ"
יש לפחות שלושה פירושים לַמילה "קָּנֶ֔ךָ":
- הרשב"ם מבין את השימוש במילה פשוטו כמשמעו:
"קנך – קנה אותך, שפדאך מבית עבדים." דהיינו, העם אשר היה קודם עבדים לפרעה נהפך לרכושו של הקב"ה
- אך אבן עזרא מבין את המילה "קָּנֶ֔ךָ" בדרך אחרת:
"קנך – כטעם ה' קָ֭נָנִי (משלי ח, כב). ושָם כתוב: "ה' קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז." ושָם המשמעות היא "בְרָאָני"
- אך רש"י אינו רואה את הקשר בין האל כַקשר בין אדון ועבד או בורא ובָרוּא אלא בצורה שונָה לחלוטין:
"שקְנָנך בְקַן הסלעים ובְארץ חזקה, שתְקַנך בכל מיני תְקָנָה". דהיינו, האל דאג לצרכי בני ישראל כמו אֵם השומרת על גוזליה
"האזינו" הנו אחד משלושת השירים של משה.
- השניים האחרים הם כמובן "שיר הים" בספר שמות אחרי קריעת ים סוף:
"אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽה' וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה
לַֽה' כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם"
ומזמור צ' המתחיל במלים:
"תְּפִלָּה֘ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ־הָאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר:
בְּטֶ֤רֶם הָ֮רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל."
אך לא ברור מהי המשמעות האמיתית של המילה "לְמֹשֶׁ֪ה". דהיינו, נשאלת השאלה האם הוא בעצמו כתב את השיר, או השיר מוקדש לו
אך נחזור לפרשת "האזינו" הכוללת את שירו האחרון של משה. יש בו המון כעס נגד עמו:
"וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ."
"וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ"
"אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם."
ובכל זאת, אחרי התסכול תבוא בשבוע הבא הברכה אשר היא המרכיב המרכזי בפרשה האחרונה שבתורה, שֶשְמָה "וזאת הברכה"