פרשת וארא
פרשת וארא שאנו קוראים השבוע כוללת את פנייתו של הקב"ה למשה להיות שליחו ולהוציא את עם ישראל ממצרים
- כידוע, תשובתו של משה לא היתה חיובית. הוא לא אמר "ברצון" אלא הגיב: "אֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם"
- מלים אלו מזכירות את תגובתו בפרשה הקודמת: "לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי."
תגובתו של משה מזכירה לנו את אלו של לא מעט נביאים אשר לא הרגישו ראויים לתפקיד:
- ישעיה: "כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֕כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב."
- ירמיהו: "הִנֵּ֥ה לֹא־יָדַ֖עְתִּי דַבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי."
- יונה אינו אפילו מתווכח: "וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י ה' וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה."
כל אחד מהם היה כל-כך תקוע בהרגשות הנחיתות של עצמו שהוא לא היה מסוגל להתנתק מרגשותיו ולראות את סבלם של אחרים
- משה רבנו רואה את עצמו ואינו שומע את בני ישראל אשר עליהם כתוב: "וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה."
- ומה שהיה נכון לגביו הוא בוודאי לפעמים גם נכון לגבי עצמנו
מסופר בתלמוד מסכת ברכות: "רבי חייא בר אבא חלש (= רבי חייא בר אבא היה חולה). על לגבֵיה רבי יוחנן (= רבי יוחנן הלך לבקר אותו). אמר לֵיה (הוא אמר לו): "חביבין עליך יסורין?" (= האם ייסוריך חביבים לך?) אמר לֵיה: "לָא הֵן ולָא שִכרָם" (= הוא אמר לו: לא הם ולא שכרם). אמר לֵיה: "הַב לי ידך!" (= הוא אמר לו: תן לי יד.) יְהַב לֵיה יָדֵיה וְאוֹקַמֵיה (= הוא נתן לו יד והבריא)."
- מה היתה כוונתו של רבי יוחנן כששאל את רבי חייא "חביבין עליך יסורין"?
- אדם יכול להיות מחובר רגשית כל-כך חזק לתשומת הלב שהוא מקבל ולַסימפטיה של אחרים שהוא אינו מסוגל לוותר עליהן ולהבריא
על מנת לעזור ולשחרר אחרים, עלינו קודם-כל להשתחרר מהַרְגָשות השליליים הטמונים בתוך עצמנו. אותו נביא ישעיה אשר אמר "אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֕כִי" יאמר יותר מאוחר: "וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲדֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי."