פרשת ויגש – דבר תורה
זה לא פלא שהסופר הגרמני טומאס מאן אימץ את סיפורם של יוסף ואֶחיו והפך אותו לנובלה שהוא בעצמו ראה כיצירתו הכי גדולה
יוסף התחיל את חייו כשחצן לא קטן. כידוע, היו לו חלומות, והוא אמר לאֶחיו:
"וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי"
ויותר מאוחר הוא יאמר לאביו: "הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי". אביו לא שתק אלא כתוב: "וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה?"
יוסף היה יכול לשתוק ולשמור את חלומותיו לעצמו. התנהגותו רק הוסיפה לַקנאה שאֶחיו הרגישו כלפיו. הרי כתוב: "וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו". צריך לדעת מתי לשתוק. כפי שאמרה קהלת: "עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר"
- הקנאה שאֶחיו של יוסף חשו לא התחילה שם. הרי קודם לכן אביו עשה לו "כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים", דבר שגרם לכך, על פי התורה, שאֶחיו שנאו אותו. אסור לאהוב ילד אחד יותר מהאחרים!
יוסף אהב את עצמו. אנו שומעים עליו שהוא היה "יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה". הוא אפילו עמד להתחיל עם אשת פוטיפר, אך כתוב בתלמוד: "באותה שעה בָאתָה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחֶיך שיִכָּתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שיִמָחֶה שמך מביניהם ותִקָּרֵא רועֶה זונות?"
סיפור חייו הוא סיפור של חלומות אשר קידמו אותו בדַרכו לגדולה
- חלומותיו של יוסף יגרמו לכך שאֶחיו יחפשו דרך להתפטר ממנו
- הוא יפתור את חלומותיהם של המַשקֶה והאופֶה
- וכמובן הוא יפתור את חלומותיו של פרעה בנוגע לִשְנות השפע והבצורת, והכול חלק מתוכנית אלוהית אשר בַסוף תוריד את משפחתו למצרים
יוסף התקדם עם כל מה שעשה. התורה מספרת לנו: "וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ". יותר מאוחר פרעה יְקַדֵם אותו בַמלים: "אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם"
מצד אחד מדובר בסיפור של הצלחה, אך ההצלחה הגיעה, כמו שקורה לפעמים בחיים של אנשים מוצלחים, על חשבון חיי משפחתו
עם כל ההצלחה הגדולה שהייתה ליוסף, למרות שהיו לו הורים ואחים רבים, במצריים הוא נשאר לבד. רק בפרשתנו עם ירידתה של משפחתו למצרים מגיע הסיפור לשיאו, ואז אנו עֵדים לִכְאבו של יוסף
- כשאֶחיו ירדו למצרים בחיפוש אחרי אוכל כתוב: "וַיִּסֹּ֥ב מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וַיֵּ֑בְךְּ"
- ויותר מאוחר כאשר הוא הודיע להם כי הוא אחִיהם כתוב: "וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו. וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה"
- בַסוף האדם לא יכול להסתיר את רגשותיו וּכְכָל שהוא מחזיק את הכול בפנים הכאב נהפך ליותר גדול
כמובן סיפורו של יוסף הוא סיפור של הצלחה גדולה מבחינה ציבורית והיסטורית, אך המחיר שהוא בעצמו שילם היה כבד מאוד