פרשת ויצא – דבר תורה
פרשת ויצא מתחילה במלים: "וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה"
אמרו חז"ל שאין מילה מיותרת בתורה. אם כן, נשאלת השאלה: למה כתוב שיעקב יצא מבאר שבע? מה זה מוסיף? אמר רש"י:
"לא היה צריך לכתוב אלא 'וילך יעקב חרנה'. ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה"
ואם יש, כפי שאמרו חז"ל, שבעים פנים לתורה, אז יש דרכים שונות להבין ולפרש אותה. הרי כתוב במסכת שבת: "מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות – אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נֶחֱלק לשבעים לשונות"
היום נסתכל במספר דוגמאות:
- למשל, יש כבר רמז בַשימוש בַמילים "וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם" למשהו אלוהי. למה? כי המילה "מקום" היא אחד השמות של אלוהים. על מנת להדגיש זאת, המילה "מקום" מופיעה לא פחות משלוש פעמים באותו פסוק!
- דוגמא נוספת: אמרו חז"ל: "אין פגיעה אלא תפילה". איך הם הגיעו למסקנה זאת? כי כתוב בספר ירמיהו ז': 'ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תישא בעדם רינה ותפלה, ואל תפגע בי'"
- אפילו כאשר כתוב שיעקב לן שם "כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ" (כלומר, השמש שקעה), אומר המדרש:
"רבנן אמרי 'כיבא השמש'. מלמד שהשקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה. משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים. אמר המלך: 'כיבו את הנרות, כיבו הפנסין, שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעה'. כך השקיע הקדוש ברוך הוא גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה"
יש מדרש אחר המחבר בין החלום של יעקב לבין העבודה בבית המקדש. המדרש מתחיל עם הציטטה:
"וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ." ואז המדרש מפרש: "אין חלום אלא שיש לו פתרון. 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה זה' בית המקדש. 'וראשו מגיע השמימה' – אלו הקרבנות קריבים שֶרֵיחָם עולה לשמים. 'והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו' – אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בַכֶבֶשּׁ. 'והנה ה' ניצב עליו' – 'ראיתי את ה' ניצב על המזבח (עמוס ט')
כתב ד"ר חננאל מאק, שהוא פרופסור במדעי יהדות ומומחה לספרות המדרש והאגדה:
"התורה ניתנת להתפרש בשבעים פנים, ולפיכך כמעט שאין דרך לימוד שאינה לגיטימית, וכל הטוען לבלעדיות פירושו שלו ודרכו שלו בהבנת דברי התורה נמצא מתכחש לכלל הגדול של פלורליזם בפרשנות ובלימוד התורה, המתבטא בעקרון שבעים הפנים"
אסיים במחשבה זו: האדם נפגש לפעמים עם האלוהות במקומות בלתי צפויים. זה קרה למשה רבנו, רועה צאן, בַסנה הבוער, וזה קרה ליעקב בדרכו לחרן