פרשת ויקהל – מנהיגות
אנו עדים בַמקרא לכל מיני סוגים של מנהיגות
- אמרתי לא פעם שמשה רבנו היה אדם צנוע, אשר לא דאג לעצמו. התורה מספרת לנו: "וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"
- חיפשתי ולא מצאתי בתורה שהוא השתמש במילה "אני" או "אנכי" אפילו פעם אחת על מנת לשבת את עצמו אלא דווקא אומר: "אֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם". אפילו במֵי המריבה הוא דיבר בִלשון רבים כשהוא אמר לעם: "שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם"
אָחִיו אהרן היה סוג אחר של מנהיג אם אפשר להשתמש בְמילה זו בכלל. בִמקום להיות המוביל, הוא היה המוּבָל
- כשמשה רבנו לא ירד מהר סיני, אמר אליו העם: "ק֣וּם עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ…."
- אהרן היה הכהן הראשון והיה יכול לסָרֵב, אלא כתוב: "וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי…. וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה"
- ובכל-זאת, כמו מנהיגים מסוימים גם בימינו, הוא לא היה מסוגל לקחת אחריות. כשמשה ירד מההר, וראה את מה שהתרחש, הגיב אהרן: "אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא. וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ"
- כלומר, "אני לא אשֵם. העם אשֵם!"
ואז אנחנו מגיעים לפרשת השבוע, פרשת ויקהל, המתארת את בניית המשכן במדבר
- הייתם מצפים שראשי השבטים, הנשיאים, יעמדו בראש המפעל וְיתרמו. אך כתוב: "וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת ה' לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ"
- כמו היום, זה היה העם שהגיב ראשון ולא המנהיגים! רק יותר מאוחר כתוב:
"וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן"
- רש"י שָֹם לב לעובדה, שהמילה "הנשיאים" כתובה באופן לָקוּי בלי שני
ה-יוּדים, והֵעיר: "במלאכת המשכן לא התנדבו בַתחילה, אלא כך אמרו נשיאים: 'יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו'." ורש"י ממשיך: "ולפי שנתעצלו מתחילה נחסרה אות מִשְמָם"
אך יש גם סוג אחר של מנהיגות שהוא רלוונטי במיוחד היום, בְיום האישה הבינלאומי, והוא המנהיגות של אסתר, אשר הייתה מוכנה להסתכן. היא פנתה לעם בקריאה:
"לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי"
- רק מנהיג אמיתי, אשר אינו דואג לעצמו, יכול לומר: "וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי", ובוודאי לא יאמר: "לא ידעתי"