פרשת ויקהל
פרשת ויקהל מתארת את גיוס התרומות לצורך בניית המשכן במדבר:
"קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַה' כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת ה'"
- שימו לב שכתוב "קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙" ולא סתם "תְנוּ תְּרוּמָה"
- אפשר לפרש את השימוש במילה "קְח֨וּ" בשתי דרכים:
- כדי שיהיו תורמים צריך גם מתרימים
- פירש "צרור חמור", רבי אברהם סבע: "אין אנו נותנין אלא מקבלים"
הפרשה מתחילה עם התייחסות לשמירת השבת:
"שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַה'"
- מזה לומדים שעבודת בניית המשכן הופסקה בשבת ומזה נובעים ל"ט אבות מלאכה שחז"ל קבעו כאסורות בשבת
אך יש בהתייחסות ליום השבת במעשה בניית המשכן גם רמיזה למעשה בראשית
- המדרש קבע כי "שקולה מלאכת המשכן כנגד מעשה בראשית"
- כדי לבנות את המשכן בני ישראל היו זקוקים לאדם מיוחד. היה מדובר בבצלאל שעליו כתוב: "וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה."
- על פי מדרש רבא השתמש האל באותן תכונות כאשר ברא את העולם. כתוב:
"בג' דברים הללו נברא העולם שנאמר (משלי ג) 'ה' בְּחָכְמָ֥ה יָֽסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה: בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ.' ובג' דברים הללו נעשה המשכן שנאמר: 'ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת'."
אם מעשה המשכן מסמל את הציוויליזציה ומעשה בראשית את הטבע, אז השימוש באותן התכונות ביצירת שניהם מדגיש את התלות של אחד בשני
- אם אין הציוויליזציה אין טבע, ואם אין טבע אין עולם
כשהורסים את הטבע בשם ההתקדמות פרשה זו מזכירה לנו כי תכונות החכמה, התבונה והדעת הכרחיות לא רק על מנת לבנות את עולמנו אלא גם על מנת לא להשמיד אותו