פרשת וישב – דבר תורה
בְיום ראשון הקרוב נדליק את הנר הראשון של חג החנוכה, חג האורים
- נשיר את המלים שכתבה כלת פרס ישראל למחול, שָׂרָה לֵוִי-תַּנַּאי, "באנו חושך לגרש", מלים המדגישות את המרכזיות של נושא האור לַסיפור כולו
- זה מקבל ביטוי לא רק כמובן בַאגדה על נס פח השמן אשר החזיק לשמונה ימים אלא בעיקר בְניצחון מעטים מול רבים בַמרד נגד הצבא הסלאוקי
אסור לתת לַחושך להכניע אותנו ולאבד תקווה גם בימים קשים. לא פלא שקראו לַהמנון "התקווה" ששמו המקורי היה "תִּקְוָתֵנוּ"
- רבים מכירים את המלים במזמור: "גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֮ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי"
- בדרך כלל קוראים את המזמור בבתי קברות בגלל המילה "צַלְמָ֡וֶת". האסוציאציה היא עם המילה "מוות", אך האמת היא שהמילה "צַלְמָ֡וֶת" נובעת מהמילה "ṣalāmu" באכדית או "ẓulmat" בערבית שמשמעותה "אֲפֵלָה"
נושא האפילה מחבר אותנו ליוסף אשר בתחילת פרשת השבוע נשלח לְבור על ידי אֶחָיו ולאחר מכן לבית הסוהַר "מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אֲסִירֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים"
- המלים "בית הסוהַר" מופיעות לא פחות משמונֶה פעמים בפרשתנו על מנת להדגיש את מצבו הנואָש של יוסף "בעל החלומות" אשר נמצא במקום של חושך, אדם שהיה כל-כך מלא בעצמו שהוא לא השאיר מקום לאחרים
אך בתוך החושך חל מפנה באישיותו של יוסף כאשר הוא קם בוקר אחד ושם לב ששר המשקים ושר האופים היו מוטרדים ומודאגים. המהפך שהתחולל בו מקבל ביטוי בארבע מלים פשוטות: "מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם?"
- המילה "הַיּֽוֹם" היא לכאורה מיותרת. הרי הם היו בבית סוהר זמן רב. אך זוהי הפעם הראשונה שיוסף שם לב
- סוף סוף נהפך יוסף האגוצנטרי לאדם הדואג לאחרים, ולכן יוריד את משפחתו למצרים ויציל אותה מֵהרעב שהשתולל בכל האזור
- כתב הרב סולובייצ'יק שלשאול בשלום אדם אינו רק נימוס חברתי. "ההתעניינות, החיוך והמילה יכולות לגאול אדם מהבדידות הקיומית בה הוא שוהה. הכרת אדם אינה רק לדעת להבחין בו, אלא הכרתו היא זיהויו הקיומי כְאדם בעל תפקיד בָעולם שאיש זולתו לא יוכל למלא"
אותה הכרה תוציא את יוסף "מבירא עמיקתא לאיגָרָא רמה" (="מבור עמוק לגג גבוה"), ובִמְקום להיות אסיר בבית הסוהַר אפל ייהפך למשנֶה לפרעה מלך מצרים
היכולת לראות את הָאחֵר היא להוסיף אור בעולמנו. כאשר השַמָש מדליק את הנרות בחנוכייה אין לו פחות אור אלא הוא מוסיף לָאור. כפי שאמר הבעל שם טוב: "כשנפגשות שתי נשמות … מתלכד אורן לַאלומה אחת וקרן אור גדולה"