פרשת וישלח – דבר תורה
פרשת וישלח היא הפרשה המספרת לנו על המפגש בין יעקב ועשו אחרי יותר מעשרים שנות ניכור
כתוב כמעט בתחילת הפרשה: "וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ"
- הייתה ליעקב סיבה טובה לפחד. הרי הוא גנב את ברכת אביו המיועדת לַבן הבכור. וכתוצאה מכך אמרה לו רבקה אימו: "הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ. וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛."
יש לַמסורת היהודית הנטייה לצבוע את הדמויות המרכזיות בהיסטוריה של עמנו בצבעי שחור-לבן
- יעקב הוא "אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים". כפי שאמר רש"י על המילה " אֹהָלִֽים": "אהלו של שם ואהלו של עבר".
- תרגום אונקלוס, התרגום לארמית של התורה מהמאה השנייה לספירה, מתרגם את המלים "יושב אוהלים" : "מְשַמֵש בית אולפנא" – יעקב היה בכור ישיבה!
- לעומתו, עשו הוא "אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה". אומר המדרש: "הוא כמו חזיר אשר בשדה"
- אמר רבינו בחיי: "הוא אומָנותו של אדם בָטֵל, ומי שרודף אחר תאוות העולם. איש שדה, כאלו אמר איש האדמה, ומזה נקרא שמו "אֱדום" נגזר מן: אדום, ומן: אדמה, כלומר: שהיה עפריי
- ואדום, כמובן, בעיני חז"ל היה כינוי לרומא, האימפריה ששליטיה היו עובדי אלילים וחייליה החריבו את בית המקדש
אין לעשו סיכוי. אפילו כאשר הוא נפגש סוף סוף עם יעקב וכתוב: "וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ" יש בתורה נקודות מעל המילה "וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ", ואמר לו ר' ינאי: "למה ניקוד עליו אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשָה צווארו של אבינו יעקב של שיש, וקָהו שיניו של אותו רָשָע
האם עשו היה באמת כל-כך רע?
- הוא היה זה אשר חיפש אוכל לאביו הזקן
- הוא היה זה אשר רץ לחבק את אחיו למרות הסיבות הטובות שהיו לו לשנוא את מי שלקח את הבכורה וגנב את הברכה
- הוא היה זה אשר קיים את המצווה בתורה: "לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ"
אולי היה צורך להשחיר את עשו על מנת להפוך את יעקב ל"יעקב הצדיק", אך האמת היא, שיש טוב ורע בכל אדם, ועלינו לנסות לראות את הטוב שיש בו
אמר רבי נחמן מברסלב: "דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות