פרשת וישלח
אנו זוכרים את סוף פרשת תולדות כשלקח יעקב את ברכת הבכור במרמה. ועשו מחנן בפני אביו יצחק במלים:
"הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ."
- אמנם יצחק גם יתן לעשו ברכה, אבל את הברכה שאף אחד לא היה רוצה לקבל:
"עַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד"
- והכאב והכעס שמרגיש עשו כלפי אחיו יעקב גורמים לכך שהוא מבטיח לעצמו:
"יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי."
זה היה יכול להיות סוף הסיפור, אך אין טעם לשמור טינה וצריך לדעת איך לסגור פרק ולפתוח דף חדש
- האמת היא שעם השנים חל שינוי אצל שני האחים התאומים:
- יעקב ייאבק עם "איש" אשר אינו מגלה את זהותו
- יש האומרים שהיה מדובר במלאך
- ויש האומרים שהיה מדובר בשרו של עשו
מעניין שמיד לאחר מכן כתוב "לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל"
- יש יעקב ויש ישראל
- יש בכל אחד מאתנו ה"יעקב", או במונחים של פרויד, ה"איד" המסמל את ה"צרכים הטביים", וה"ישראל" – הסופר-אגו השואף לכך שהאדם יעמוד בדרישות המוסר וצורכי החברה
אך עשו, אשר בכה כל-כך כי לא קיבל את הברכה מאביו נהפך לאדם אשר, בדברי חז"ל, "שמח בחלקו"
- הרי יעקב ניגש אליו עם מחנה גדול, ושאל עשו "מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי. וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ."
- זוהי גדולתו של עשו. אותו אדם אשר שאל את אביו "הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה" התבגר והיה מסוגל לומר לאחיו "יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ."
עברו שנים רבות. שנים קודם לכן כתוב: "וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ" אך עם ההתפייסות בין שני האחים בסוף פרשתנו כתוב:"וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ."
- שוב מדובר בִבְכִי, אך עכשיו הבְכִי הוא מסוג אחר אשר יאפשר ליעקב ללכת קדימה ולא להישאר תקוע בעבר. ומיד לאחר מכן כתוב: "וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם"
- כתוב בתלמוד במסכת שבת: "אמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו".
- רק אדם המתמודד עם עֲבַרו מסוגל ללכת קדימה, לפתוח דף חדש ולהיות "שלם"