פרשת חוקת
פרשת חוקת מתחילה עם תיאור השימוש בָאפר של פרה אדומה על מנת לטהר אדם מטומאתו:
"וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב."
- מה שמוזר בכל העניין הוא שכתוב על אוסף האפר: " וְ֠כִבֶּס הָאֹסֵ֨ף אֶת־אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב."
- כלומר, מה שמטהר גם מטמא. לכן מצווה זו נקראת "חוקה".
- כתב רש"י: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה "חוקה" – גזירה היא מלפניי ואין לך רשות להרהר אחריה."
אך זאת אינה הדוגמה היחידה בַפרשה של דבר שיש בו תכונות חיוביות וגם שליליות. פרשתנו כוללת גם מרד נוסף נגד מנהיגותו של משה:
"וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֘ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֨וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל. וַיְשַׁלַּ֨חה' בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל."
- אך יותר מאוחר באותה פרשה כתוב:
"וַיַּ֤עַשׂ מֹשֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְחֹ֔שֶׁת וַיְשִׂמֵ֖הוּ עַל־הַנֵּ֑ס וְהָיָ֗ה אִם־נָשַׁ֤ךְ הַנָּחָשׁ֙ אֶת־אִ֔ישׁ וְהִבִּ֛יט אֶל־נְחַ֥שׁ הַנְּחֹ֖שֶׁת וָחָֽי."
- סיפור זה הוא כמובן מקור השימוש בְסמל הנחש בָרפואה
- יש בַנחש כוח אשר ממית וכוח אשר מחיה
- ועל כך כתב הרמב"ן: "תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא .." וכך אנו יודעים גם מתוך הרפואה שלנו כיום כי החיסון למחלה מצוי לא פעם בְתצורה מוחלשת של הנגיף עצמו
מתוך מבט זה עלינו להביט פנימה ולשאול את עצמנו מה מעמד הכותל המערבי בעינינו? האם הוא סמל שתפקידו לרפא, לתקן ולחבר, או האם הוא נהפך לזירה של קלקול ופירוד? האם זה מקום תפילה אישי או מקום של מאבק ציבורי על דמותה של היהדות עצמה והחברה בה אנו חיים?
השבוע ציינו את תחילת חודש תמוז, החודש הכולל את יום הצום על פריצת חומות ירושלים ותחילת התהליך אשר הביא לחרבן הבית ואבדן העצמאות היהודית. הכול כתוצאה משנאת חינם. כמו אפר הפרה האדומה והנחש אפשר להשתמש בכל סמל על מנת להקצין ולהפריד או לצורך גישור ותיקון. כמו שכתוב במקום אחר:
"הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ."