פרשת חיי שרה

ליבנו עם כל התושבים המאויימים מהאש היוקדת אשר פרצה השבוע ביישובים רבים, אך אי אפשר להתנער מהתגובות האלימות והנקמניות אשר באות ממגזרים שונים

  • בחלק מהציוצים ברשת נטען כי השריפות נגרמות בגלל חוק המואזין שעבר בשבוע שעבר בוועדת השרים לענייני חקיקה. "רצו למנוע מהמואזינים במסגד אל-אקצא להתפלל – עכשיו הם נשרפים", כתב אחד המצייצים

אך לא פחות מטורפת היא תגובתם של רבנים מסוימים

  • אריה דרעי אמר על המֵצית: "לשיטתי גם אם הוא לא הצליח לרצוח אבל היתה לו כוונה, אני הולך לשלילת אזרחות"
  • אך יותר חמורה היא תגובתו הצפויה של הקנאי הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, אשר כתב בתשובה לשאלה בעניין:

"בנס לא נשרפו אנשים חיים אבל אין סומכים על הנס .בוודאי מותר ומצווה לחלל שבת בשביל לעצור את האש ואת המציתים. ואם צריך – גם לירות בהם."

הקריאה לאלימות אינה משהו חדש ביהדות. בדבריו של הרמב"ם ב"הלכות רוצח ושמירת נפש" כתוב:

" המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל-מצוה להורגן."

  • מי שהניח סכין על מעטפות ברעננה השבוע עם שמותיהם של מנהיגים רפורמיים כתובים עליהן השתמש בדבריו של הרמב"ם כהצדקה לקריאה לאלימות
  • אמנם כתב החזון אי"ש על הלכות אלו ש"אין בהריגה זו אלא רצח בלבד, והיא אינה מובילה לשום מקום כי אם להפך", אך בכל-זאת, המסית לאלימות נושא באחריות

ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע "חיי שרה"?

  • בפרשתנו אנו קוראים על איך שאברהם אבינו ניהל משא ומתן ארוך ומֵתיש עם עפרון החתי על מנת לרכוש את שדה המכפלה כדי לקבור את שרה אשתו
  • התורה מקדישה לא פחות מ- 18 פסוקים לְתיאור הרכישה. נשאלת השאלה: למה?
  • אברהם היה יכול לומר: "אלוהים הבטיח לי: 'אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם."
  • אך במקום להשתמש באיזושהי הצדקה אלוהית למעשיו הוא מכריז בפני בני חת: "גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי."
  • יש הבדל בין זיקה לבין בעלות
  • התנהגותו המתונה של אברהם אבינו מעמידה בפנינו דוגמא מאתגרת שמרחיבה את דרך המחשבה שלנו על עצמנו ועל זכויותינו. אברהם היה יכול לעמוד על שלו, אך הוא העדיף ליישם את דברי המזמור: "ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרָדְפֵֽהוּ."