פרשת חיי שרה
השם של פרשת השבוע מעיד לעתים קרובות על תוכנה כמו למשל "בראשית" או "נוח", אך השבוע דווקא ההפך הוא נכון. פרשת חיי שרה מתחילה במלים:
"וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים"
- אך מיד לאחר מכן, בפסוק הבא, אנו קוראים "וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן"
- בעצם תחילת הפרשה מתייחסת לא לחייה של שרה אל למותה ולקבורתה
- אך אפשר להגיד שרק כשאדם הולך לעולמו רואים את חייו בשלמותם. ולכן כתוב "וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה"
הפרשה מקדישה לא פחות משבעה עשר פסוקים לתיאורה של רכישת אחוזת הקבר בחברון. נשאלת השאלה למה הדָגֵש בפעולה זו?
- כבר הבטיח ה' לאברהם "לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את"
- ובכל-זאת האדמה היתה בבעלותו של אדם אחר, ולא היתה זכות אלוהית לקחת אותה ממנו. ולכן מדגיש המקרא:
"וַיָּ֣קָם שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ." והמשכיל יבין.
שרה ואברהם היו זוג לכל דבר. לא פחות משש פעמים מתייחס המקרא אל שרה כאשתו של אברהם
- שרה עזבה את בית הוריה, כדי להתחתן עם בעל נודד, אשר לא היה לו מה להבטיח לה
- היא היתה מוכנה להעמיד פנים כאילו היא אחותו של אברהם על מנת להציל את חייו
- ואברהם היה מוכן לוותר על בנו הבכור ישמעאל לשֵם שלום בית
- שרה ואברהם עבדו יחד לקרב נפשות לעבודת ה'. על הפסוק "וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־ עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן" אמרו חז"ל: "אברהם היה מגייר האנשים ושרה הנשים"
- כשנהפך שמו של אברם לאברהם, גם נהפך שמה של שרי לשרה "וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם. מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ."
אך בסוף יצא אברהם עם בנה עם יצחק להר המוריה לבד, בלי להודיע לה, והעיר רש"י:
"ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה."
מיד לאחר קבורתו של שרה אנו קוראים "וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים"
- איך זה שאברהם פתאום הזדקן? כשהיה עם שרה הוא היה כמו צעיר, אך אחרי מותה הוא הבין שהסוף מתקרב, ועליו לדאוג להמשכיות
- הוא מחפש אישה לבנו, ולאחר מכן כתוב: "וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ. וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ. וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ."
אך אברהם יישאר רק עם הזכרונות של חיי הזוגיות שלו עם שרה. כתוב "וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ."
- הכ' זעירא ב"ולבכתה. נשאלת השאלה: למה?
- לפי אחד ההסברים היא היתה כבר זקנה, אך אני מעדיף את פירושו של הרב שמשון רפאל הירש: "יודעים אנחנו, מה היתה שרה לאברהם, מה רב ועמוק הצער במותה. הוא יספוד ויבכה, אך ישא את צערו בלבו, בביתו."