פרשת כי תישא – דבר תורה
כולנו מכירים את הסיפור על איך שבני ישראל התייאשו כאשר משה נעלם להם בהר סיני. כתוב בפרשת כי תישא:
"וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ"
- בדרך כלל מפרשים את הפסוק בקשר לבנית עגל המסכה. העם אשר לא מזמן היה עֵד לַמכות אשר הביא האל על מצרים וקריעת ים סוף כל-כך מהר מאבד תקווה ובוגד באלוהיו
- אך יש פירוש שונה לחלוטין לַמלים "עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים". אפשר להבין את המילה "אֱלֹהִ֗ים" כ"מנהיג". כתב הרמב"ן:
"אבל היו מבקשין משה אחר. אמרו, משה שהורָה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, … הנה אָבַד ממנו. נעשֶה לנו משה אחר שיורֶה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו. וזה טעם הֲזכירָם 'מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙'. לא 'האל אשר הֶֽעֱלָם', כי יצטרכו לאיש אלוהים"
- כלומר, הייאוש לא נבע מחוסר אמונה באלוהים אלא מהיעדרותו של המנהיג משה
כידוע, לא הייתה הצדקה לייאוש. משה יָרַד מההר. אך הנטייה האנושית הטבעית להתייאש בְעת מבחן אינה מְקַדמת דבר
קל לפַחֵד, והפחד יכול להיות גם תכונה חיובית המגן עלינו מסכנות. כתוב במשלי: "אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד" אך מעניין לראות איך מסכת אבות דרבי נתן מתייחסת לְפסוק זה. שם כתוב: "ואַל תתייאש מן הפורענות שכל מי שהוא מתייאש מן הפורענות לבו מְפַחֵד עליו כל היום"
- מְעַניֵין שהגישה הזאת גם מקבלת ביטוי במילותיו של Docteur Bernard Rieux
- Docteur Rieux היה הגיבור בספרו של Albert Camus, "La Peste" – הדֶבֶר
- הֵעִיר :Docteur Rieux "הֶרגֵל הייאוש גרוע הוא מן הייאוש עצמו"
אך זה אינו הזמן לייאוש אלא ללימוד לקחים
- בפעם הבאה שנשיר את המלים "ומי במגיפה" בתפילת "ונתנה תוקף" ניקח את המלים יותר ברצינות
- אולי העולם היה זקוק לאירוע שכזה על מנת להזכיר לנו שכל האנושות הנָה מקשה אחת וכמה אנחנו תלויים זה בזה
- אולי זוהי דרך הטבע לומר "דַי" ולהפגין נגד הגלובליזציה והצריכה המוגזמת של החברה המודרנית
- אולי אנחנו זקוקים לאירוע שכזה על מנת לעזור לנו להבחין בין עיקר לטפל
בַסוף משה ירד מן ההר. אנחנו גם נעבור את זה. נקווה שיהיה לנו האומץ לעמוד איתנים, לחזק זה את זה, ולא לתת לייאוש להיות התכתיב אשר יקבע את התנהגותנו.