פרשת כי תצא – דבר תורה
הפרשה כי תצא מצווָה עלינו, בין היתר, לקבור את המת, לתמוך בָעניים, לעטות ציצית, לבנות מעקֶה לְגג הבית, להשיב אבידה ולמנוע מהציפור-האם לראות את לקיחת הביצים מהקן
התורה גם מצווָה עלינו שלא לקחת ריבית, לא ללבוש שעטנז [ערבוב של צמר ופשתן], לא להלין שָכָר, לא לחסום שור בדישו [שאסור לחסום את פי השור בִזְמן הדיש, ויש לאפשר לו לאכול מפרי עמלו] ועוד ועוד
אך המצווה שאליה הייתי מבקש להתייחס היום היא המצווה: "כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם"
- אמר ר' יוסי הגלילי: "גדול הוא השלום, שבִשְעת מלחמה אין פותח אלא בשלום"
- כתוב במדרש: "רְאֵה כמה הוא כוחו של שלום. בוא ורְאֵה בשר וָדם. אם יש לו שונא, הוא מבקש ומְחַזר מה לעשות לו. מהו עושה לו? הולך ומכבד לאדם גדול ממנו שיעשה לאותו שונא רֵעָה"
- כמו-כן, כתוב במסכת אבות דרבי נתן: "אין גיבורים אלא גיבורי תורה שנאמר גיבורי כוח עושי דברו…. ויש אומרים: 'מי שעושה שונאו אוהבו'"
השנאה כלפי הערבים בחלקים מסוימים של החברה הישראלית נובעת כידוע בין היתר מסִבלָם בארצות עָרָב לפני יותר משני דורות
- מעניין לראות איך התורה מתייחסת לאויבינו מהעבר. מצד אחד כתוב: "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל ה'. גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל ה' עַד־עוֹלָֽם"
- ומצד שני אנו יודעים שֶרות הייתה מבנות מואב
- יתר על כן, כתוב בפרשתנו: "לֹֽא־תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא. לֹא־תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ. בָּנִ֛ים אֲשֶׁר־יִוָּלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּ֣וֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל ה'"
פרשתנו מסתיימת בַמצווה: "זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם…. תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח"
- אבל זה לא קרה!
- כתוב במסכת סנהדרין: "מבני בניו של סַנחֵרִיב לימדו תורה בָרַבים, ומאן נינהו (ומי הם?) שמעיה ואבטליון. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ואף מבני בניו של אותו רָשָע ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן תחת כנפי השכינה"
דווקא השבוע כאשר משפחותיהם של אלה אשר נטבחו באולימפיאדה במינכן לפני חמישים שנה נסעו לגרמניה, לְמדינה אשר הייתה אחראית על השואה, אנו לומדים שהעולם יכול להשתנות, ושאנו לא חייבים לעַצֵב את חיינו על השנאה ועל מִשְקְעֵי העבר