פרשת מטות – דבר תורה

 

כולנו מכירים את ה"כל נדרי" של ערב יום כיפור שבו אנו מבקשים שיתבטלו כל הנדרים אשר נדרנו ושלא קיימנו

פרשת מטות שאנו קוראים השבוע עוסקת בין היתר בנדרים:

"אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽה' אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־ הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה"

  • מה זה "לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ"? הסביר רש"י: "כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין". כלומר, מדובר במעשה רציני שיש לו משמעות דתית ושאי אפשר להתנער ממנו
  • לנדור נדר הוא דבר מסוכן. צריך רק לחשוב על יפתח הגלעדי אשר נָדַר נֶדֶר שאם ה' ייתן את בני עמון בידו, מי שייצא מביתו כשיחזור בשלום "וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה". כתוצאה מכך היה עליו להקריב את בתו כקרבן כי, כפי שהוא בעצמו אמר: "וְאָנֹכִ֗י פָּצִ֤יתִי־פִי֙ אֶל־ה' וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָשֽׁוּב"

יש נטייה לחשוב על נזיר או נזירה כמו אצל הנוצרים או הבודהיסטים כאדם צדיק או טהור. הרי הנזיר מחפש העלאה רוחנית על ידי שלילת תענוגים ארציים, אך גישה זו רחוקה מהתפיסה היהודית. אמר האמורא שמואל: "כל היושב בתענית נקרא חוטא"

  • עובדה היא שכתוב בתורה שעל הנזיר להביא קרבן חטאת לכהן "וְכִפֶּ֣ר עָלָ֔יו מֵאֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עַל־הַנָּ֑פֶשׁ"
  • על מלים אלו שאל רבי אלעזר הקפר ברבי: "וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר – על אחת כמה וכמה"

כתוב במזמור ל"ד: "טַעֲמ֣וּ וּ֭רְאוּ כִּי־ט֣וֹב ה'". על מלים אלו כתב רבי מנחם נחום, מייסדה של חסידות צ'רנוביל במאה ה-,18 בספרו "מאיר עיניים"

"אל יחשוב האדם שבהיותו עסוק בְתורה ותפלה ומצות אז הוא קרוב אל הבורא ועל ידי זה יוכל להשיג. וכשעוסק בִדברים ארציים באכילה ושתיה ושאר צרכי האדם הוא פונה מאת ה' כי לא כן הוא באמת"

  • אמר רב: "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל"

ואסיים עם דבריו של הרמב"ם במשנה תורה הלכות דעות:

"צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים: 'לא דַיְיךָ מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?' ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן ציווה שלמה ואמר: 'אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה'."