פרשת מטות
בביוגרפיה של ראש הממשלה לוי אשכול כתב הפרופ' יוסי גולדשטיין:
"הבטחותיו של אשכול נעשו לשם דבר. ידוע הסיפור על אנשי ההתיישבות שבאו אליו בשנת בצורת, ודרשו את הסובסידיות שהבטיח להם. הוא אמר להם שאמנם הבטיח, 'אבל לא הבטחתי לקיים'."
אמנם מדובר בהבטחה ולא בנדר, ובכל-זאת אמירתו של אשכול מחברת אותנו למלים בתחילת פרשת מטות:
"אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽה' אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה."
- נכון שהקונטקסט הוא שונה. כאן מדובר בנדרי הֵקדֶש כמו למשל כשאדם מקדיש או נודר חפץ לקרבן (קדשי מזבח) או לַמקדש (קדשי בדק הבית), ובכל זאת אדם חייב לקיים את הבטחתו
בַמשנה בתחילת מסכת חולין קיימת מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר בעניין נדרים:
"טוב אשר לא תידוֹר משתידוֹר ולא תשלם. ותניא: טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם."
ברור שרבי מאיר לא היה רואה בעין יפה את דברי ה"כל נדרי" שאנו אומרים בתחילת יום הכיפורים, אשר משחררים אותנו לא רק מהאֵסָרים והשבועות אשר נשבענו "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה" אלא גם מאלה "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא"!
- יתר על כן היו גאונים אשר מחו על המנהג. כתב ר' עמרם (מאה ה-9, ישבית סורא)… שמנהג שטות הוא לומר כל נדרי. וכתב ר' סעדיה כי תיקנו רבנן כל נדרי "לעדה ששגגה… אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועתו ולבטלה, לא."
לכן כתוב בפרשתנו "לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ. כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה."
- מה זה "לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ"? כתב רש"י: "כמו לא יחלל דברו. לא יעשה דבריו חולין."
ונסיים במילותיו של משלי: "מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן."