פרשת משפטים – דבר תורה
פרשת משפטים שאנו קוראים השבוע מגיעה מיד אחרי פרשת יתרו, אשר כללה את מתן התורה בהר סיני וגם עשרת הדיברות
- לא פלא שפרשה זו גם מְלֵאַת מצוות מהמצווה להשיב את האבֵדה לבעליה לַחובה לשחרר את העבד העברי בשנה השביעית
מסתבר שתופעת ה"ישראבלוף" הייתה קיימת כבר לפני 2,500 שנה, כי אנו קוראים בהפטרת השבוע מִסֵפֶר ירמיה על איך שאבותינו היו משחררים את העבדים בשנה השביעית כַמצוּוֶה, אבל כתוב: "וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּשִׁ֗בוּ אֶת־הָֽעֲבָדִים֙ וְאֶת־הַשְּׁפָח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר שִׁלְּח֖וּ חָפְשִׁ֑ים"
כלומר, אבותינו קיימו את לשון החוק אבל לא רוחו
היום הייתי רוצה להתייחס לְמצווה אחרת המופיעה בפרשתנו:
"כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים. שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ"
- מטרת המצווה הייתה ברורה כפי שאמר ר' יוסי בר זבידא במסכת ברכות: "מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים"
- הסביר הרמב"ן: "לא חס האל על קַן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרָכנו, שאם כן היה אוסר השחיטה. אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר…. כי האכזריות תתפשט בנפש האדם"
- מלחמת השוורים שאנו מכירים מספרד לא הייתה יכולה להתקיים אצלנו היהודים
צער בעלי חיים הוא איסור ביהדות המקבל ביטוי במצוות כמו:
- "לֹא־תַחְסֹ֥ם שׁ֖וֹר בְּדִישֽׁוֹ" – רש"ר הירש: "דורש מאתנו לטפל מתוך התחשבות אפילו בַבהמה העובדת בשירותנו"
- "לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו" – לפי שאין כוחם שוה
- "כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ" – רש"י: "עזיבה זו לשון עזרה"
- כתוב בַתלמוד במסכת ברכות: "אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו, שנאמר: 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' והדר 'ואכלת ושבעת'
לפי היהדות, הלא-יהודי חייב לקיים שבע המצוות הנקראות "שבע מצוות בני נוח". הרשימה כוללת את המצווה "אבר מן החי", האיסור לחתוך מבעל חיים אבר בעודנו חי ולאכלו
הרמב"ם פסק כי כאשר יש בידי עם ישראל סמכות שלטונית – הוא מצווָה לאכוף את המצוות האלה על כל התושבים בארץ ישראל, עד כדי הוצאה לַהורג של מי שמסרב לקיימן
אין הוכחה יותר ברורה על החובה לשמור על בעלי חיים ולא לגרום להם סבל