פרשת משפטים
המעבר בין פרשת יתרו אשר קראנו לפני שבוע לבין פרשתנו, פרשת משפטים, הוא קיצוני מבחינת מוקד העניינים
- בפרשת יתרו היינו בהר סיני – "וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה. וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר. וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה' בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד."
- ואז אנו עוברים לפרשתנו המתייחסת לאנשים המוכרים את בנותיהם, הרג בזדון ובעורמה, התעללות בחלשים וחסרי ישע, אלימות כלפי כפופים, רשלנות פושעת, פגיעה מכוונת בחלשים, גניבה וגזלה, פיתוי, הונאה, הטיית דין ושוחד. הכול נראָה כל-כך מוּכָּר!
- הפרשה מתחילה במצווה "כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם."
- בסופו של דבר היהדות אינה מתבטאת בעיקר דרך ההתגלות והרוחניות אלא דרך מעשינו היום-יומיים
- "אמר רב יהודה: הַאִי מָאן דְבָעֵי לְמֶהֱוַי חֲסידָא (= המבקש להיות חסיד), לקיים מילֵי דנזיקין (= שיקיים דיני נזיקין)
כתוב בתלמוד במסכת ברכות: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אל יתפלל אדם אלא בַבַיִת שיש שם חלונות." למה צריכים חלונות?
- על פי שולחן הערוך: "צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים, כדי להתפלל כנגדן"
- אך הייתי מציע פירוש אחר והוא שבית-הכנסת אינו מקום שמטרתו לאפשר לנו להתרחק מהעולם, אלא דווקא החלונות מדגישים את החיבור עם העולם
פרשת יתרו הסתיימה בהתייחסות למזבח: "אִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ" ואנו עוברים מיד בפרשתנו לדיני נפשות. שאל רש"י: "למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש"
עולם הפולחן ועולם המוסר קשורים זה לזה. אין כמו העונש אשר קיבל הרב הראשי לשעבר יונה מצגר להדגיש את קשר שצריך להתקיים בין שני העולמות