פרשת משפטים
פרשתנו, שהיא גדושת מצוות במיוחד בין אדם לחברו, מתחילה במלים "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם."
– על המלים "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" ובמיוחד על השימוש בְ-וו החיבור, העיר רש"י:
"כל מקום שנאמר … 'ואלה' מוסיף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני."
אך המעבר ממתן תורה בהר סיני בַפרשה הקודמת לפרשתנו מתבטא בשינוי בסגנון
– פרשת יתרו היתה מליאת דרמטיות. למשל:
"וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד. מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל."
אך אי אפשר לחיות את חיינו היומיומיים ברמת אקסטזה כזאת. כפי שכתב הסופר היהודי הגרמני Ludwig Börne בקונטקסט אחר:
"יש בַחיים של כל אחד יום יפה כאשר, כמו האדם הראשון בגן עדן, הוא מגלה אהבה בלי דאגה ובלי קושי. אך כשיום זה עובר, מוצאים אהבה כמו שמשיגים לחם, על ידי זעת אפך."
מתחילים עם ההתגלות וההתרגשות בהר סיני, אך כדי שהחוויה תהיה בעלת תמידות היא חייבת לקבל ביטוי במעשים
– או כפי שכתב הרב יונתן זאקס: "אלוהים נמצא בַפרטים"
מדברים רבות על מה היא מדינה יהודית, ומיד חושבים על כפייה דתית ושליטת הרבנות על חיינו, אך המשמעות האמיתית של מדינה יהודית נמצאת במקום אחר לחלוטין ומקבלת ביטוי בפרשתנו:
• "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן."
• "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ."
• "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ. הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ. בַּמֶּה יִשְׁכָּב? וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי."
ורשימת המצוות האלו מסתיימת בַמילם "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי."
– כפי שמסביר הפרשן ר' יצחק אברבנאל: "הקדושה היא בַדברים הנוגעים בכל אחד מהדיבורים ההם."
מדינה השואפת להיות מדינה יהודית חייבת לדאוג בָראש ובראשונה לָעניים ולחלשים. רק כאשר נבנה חברה מושתתת על ערכים אלה נצליח להגשים את דברי הנביא ישעיה:
"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם."