פרשת נח
השבוע אנו קוראים את פרשת נח. נח היה דמות שנויה במחלוקת
- מצד אחד כתוב "אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו", אך רש"י כתב: "אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום."
נכון שנוח התחיל את חייו בדרך הנכונה. אפילו כתוב "אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ", אך לאחר מכן אנו קוראים על הידרדרותו המוסרית. הרי אחרי המבול כתוב:
"וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה.".
- על פי פירושו של תולדות יצחק (ר' יצחק קארו מטולידו): "שהחטיא לצדיק תמים שהציל כל העולם, והיין גרם לקלל זרעו"
מעניין לציין שאותו נוח המתואר כ"אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים" נקרא לקראת סוף הפרשה "אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה". מה משמעותו של ביטוי זה? כתב רבינו בחיי:
"השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בצַיד שהם תענוגי הגוף בָעולם הזה, הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו, לעשותם טָפֶל ותענוגי הגוף עיקר. וזאת היתה מידתו של עשו, הוא שאמר: ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה"
- תקף אחרי השתכרותו של נוח אנו קוראים על מיתתו. כלומר, שעד מיתתו לא נתחדש לו דיבור עם הקב"ה מפני שנטה אחרי הגופניות
לעומתו אפשר לראות במשה אדם שהתפתחותו הרוחנית היא בדיוק בכיוון ההפוך
- הוא מתחיל את חייב כ"אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י" לפי תיאורן של בנותיו של יתרו (בדיוק אותו תיאור, דרך אגב, אשר משתמשת בו התורה על מנת לתאר את מי אשר היכה עבד עברי) ורק לאחר מכן נהפך ל"איש האלוהים" אשר איתו מדבר האל עד סוף ימיו
נח לא השכיל לשַמֵר את מדרגתו הגבוהה. לעומת זאת, יש לומר שמשה מתחיל את הרפתקאותיו בשפל המדרגה בְבַיִת נכרי כשהוא מתואר על ידי התורה עצמה כאיש מצרי, ורק מאוחר יותר הקב"ה נגלָה אליו בסנה. הנבואה לא פוסקת ממנו עד יום מותו