פרשת פנחס
פרשת פנחס כוללת אירוע שמבחינת תפיסתנו הדתית והמוסרית היום הוא מאוד בעייתי
- הרקע לַסיפור נמצא בפרשה הקודמת, אשר בה מסופר על התנהגותו של עם ישראל בארץ מואב:
"וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב."
- כדי לתפוס את חומרת המצב צריך להבין שלא מדובר כאן רק ביחסי מין אסורים אלא גם במה שהתורה מתארת כאימוץ אמונתן בָאליל בעל פעור:
"וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן."
- אלוהי ישראל כעס על מעשיהם וציווה את משה: "קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַה' נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־ ה' מִיִּשְׂרָאֵֽל."
- האל המתואר כאן איננו "אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם" אלא דווקא "אֵ֣ל קַנָּ֔א", אשר כבר הזהיר את העם בעשרת הדיברות לא להשתחוות לאלוהים אחרים
- פנחס, אשר לקח את החוק לידיים, דקר את זמרי ואת כזבי "אֶל־קֳבָתָ֑הּ" ומקבל פרס על מעשהו: אומר האל: "הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם."
הסיפור הנו בעייתי מכל מיני בחינות. פנחס הורג בקנאתו שני בני אדם ללא משפט, ללא שופט וללא אזהרה, והתורה מסתכלת במעשהו בעין יפה!
מעניין להשוות בין אירוע זה לבין התנהגותו של משה במצרים אחרי הריגתו את שר המסים המצרי. כשהוא ראה שני עברים נִצִים והוא ניסה להתערב הם הגיבו:
"מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ? הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י? וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙."
- על פי המדרש "פטירת משה" הריגתו של שר המסים המצרי ע"י משה היתה אחת הסיבות שהאל לא נתן לו להיכנס לארץ ישראל. אלוהים אינו מצדיק את לקיחת החוק לידיים. כתוב במדרש:
"אמר לו הקב"ה: 'כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?' אמר לו משה: 'ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד?!' אמר לו הקב"ה: 'ואתה דומה אלי ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני?'"
- בְעולם של מעשי הזוועה של דאעש אפשר להבין את הסכנה הטמונה במצב אשר בו האדם רואה את עצמו כנציגו של הקב"ה עלי אדמות, ושמותר לו לעשות את הכול העולה על רוחו בשם אלוהיו
רבים מהמפרשים מצדיקים את מעשהו של פנחס, אך מעניין לקרוא מה שהיה לרבני התלמוד להגיד:
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הבא לימליך – אין מורין לו. (= לוּ פנחס היה בא אלינו להתייעץ, לא היינו מורים לו.) ולא עוד אלא, שאם פֵירַש זמרי והֲרָגוֹ פנחס – נהרג עליו (= אם זמרי היה פורש, דינו של פנחס היה מוות). נהפך זמרי והֲרָגוֹ לפנחס – אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא." (= אם זמרי היה מסתובב והורג את פנחס, דינו לא היה מוות, כי פנחס היה רודף)
מה שאפשר ללמוד מזה הוא שהמוסר היהודי התפתח עם הדורות. חז"ל לא בהכרֵחַ ראו בעין יפה את הקנאות של פנחס, ובוודאי אין לקנאות הדתית מקום בְחברה מתוקנת בימינו.