פרשת פקודי – דבר תורה
השבוע, עִם פרשת פקודי, אנו מגיעים לסופו של החומש השני מִבֵּין חמשת חומשי התורה, ספר שמות
- הספר, אשר התחיל בַמלים "וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה" ואשר כלל את יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן התורה, הנדודים בַמדבר ובניית אוהל המועד בתוך המחנה, מסתיים בַמלים: "כִּי֩ עֲנַ֨ן ה' עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם"
פרקים רבים בספר שמות עוסקים בְתיאור מפורט של החומרים אשר השתמשו בהם לבנות את המשכן, הריהוט והכלים אשר היו בו, וגם של בגדי הקודש אשר לבשו אהרן הכהן ובניו
בין היתר יש תיאור של שני פִרְטי ביגוד אשר היו בולטים במיוחד בייחודם – האֵפוד והחשן
- לגבי החושן כתוב: "וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד" – כלומר, החושן היה מחובר לאפוד
- ולאחר מכן כתוב: "וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־ה' תָּמִֽיד"
- ולגבי האֵפוד, על כל אחת מכתפותיו הייתה מִשבֶצֶת זהב ובה משובצת אבן שוהם ועליה כתובים ששה משמות שבטי ישראל. וכתוב בפרשתנו: "וַֽיַּעֲשׂוּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם מֻֽסַבֹּ֖ת מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֑ב מְפֻתָּחֹת֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל־שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל. וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל"
אהרן הכהן נכנס למשכן לא כיחיד ולא רק בזכות מעמדו ככהן גדול אלא בעיקר כי העם שלח אותו. אהרן נשא את שמות השבטים על כתפיו וגם על לבו לעיני כל העם כדי שהם יראו שהוא היה נציגם. אך השמות היו שם בעיקר "לזיכרון", כדי שהוא יזכור שהוא ייצג אותם
האפוד והחשן היו סמלי זכרון כמו הסיכות הצהובות המעוררות מוּדָעוּת להַשָבַת החטופות והחטופים, כדי שלא נשכח גם אחרי יותר מחמישה חודשים שהם עדיין שם