פרשת פקודי
עם פרשת פקודי אנו מגיעים לסוף ספר שמות ולסיומה של עבודת בניית המשכן, המלווה אותנו כבר חמש פרשות
"וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה."
- השימוש במילה "וַיְכַ֥ל" מזכיר לנו את סיום מעשה בראשית כאשר כתוב: "וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה"
- בריאת העולם היא פרי עבודתו של האל, ובניית המשכן מגשימה את שאיפתו של עם ישראל
הפזמון "כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה" חוזר על עצמו לא פחות מחמש עשרה פעמים בתוך פרשתנו מתוך הארבעים ואחת פעמים שהוא מופיע בתורה כולה
- כשמדובר בבניית המשכן, אין מקום ליצירתיות אנושית אלא מדובר במשהו על-אנושי
המשכן משרת כעין "הר סיני נייד" המלווה את העם לאורך כל מסעיו
- כתוב על הר סיני: "וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה' בָּאֵ֑שׁ"
- ועל המשכן כתוב: "כִּי֩ עֲנַ֨ן ה' עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל"
ובכל-זאת, המשכן כמו בית המקדש בשלב יותר מאוחר אינו נחלתו של האדם. כתוב:
"וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד ה' מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן"
- ובספר מלכים כתוב: "וְהֶעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת־בֵּ֥ית ה'. וְלֹֽא־יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּי־מָלֵ֥א כְבוֹד־ה' אֶת־בֵּ֥ית ה'"
- יש הפרדה מוחלטת בין תחום האל לבין תחום האדם, וכאשר האדם מנסה לחצות את הגבול הוא יוצא נפגע כתוצאה מכך. כפי שכתוב: "כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי"
אפשר להבין את הכמיהה לבית-מקדש ואת רצונם של אלה אשר מרגישים את קרבת האל בכותל, אך אסיים בשאלה "היכן נמצא הקב"ה בעולם?" לכאורה בכל מקום. אבל באופן ממשי, במציאות הפרטית של כל אחד ואחד – נוכחותו לרוב אינה מורגשת. כשנשאל הרבי מנחם מנדל מקוצק על מקומו של הקב"ה בעולם ענה: "בכל מקום שאתה נותן לו להיכנס אליו".