פרשת קרח – דבר תורה
כולנו מכירים את הסיפור על קרח. אדם שאפתני, עשיר, אשר ניסה לתפוס את השילטון
- הוא מנצל את העם, כמו פוליטיקאים אחרים, על ידי כך שהוא נותן להם להרגיש שהוא אחד מהם למרות שזה רחוק מהמציאות. הרי הוא אומר: "כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם ה'"
- אך האמת היא, שהוא אינו מעוניין בעם אלא רק בקידום עצמו
- זה לא שהוא באמת מאמין שכולם קדושים אלא שהוא בעצמו קדוש
- הוא טוען לפני משה ואהרון: "וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'?", אך דווקא ההתנשאות היא אחת התכונות שלו עצמו ורחוקה מאוד מאופיו של משה!
אנו מכירים את הביטוי "עשיר כקרח", אך איך הוא נהפך לכל-כך לעשיר?
- חז”ל מוסרים שקרח היה שומר ממונֶה באוצְרות פרעה (ושָם, ההון שיוסף הצדיק צבר בהיותו משביר בשנות הרעב), והיה קרח ‘מושך’ משם כספים
- אך יש בַמדרש הסבר אחר על איך שקרח ניצל את עמו כדי לקדם את עצמו. וכשבאה גזירת התבן "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים" (שמות ה', ז') וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ (שם, י"ח), ואם לא – היו שָֹמִים את הילדים בתור לבנה בַקיר. היו ישראל באים אצל קרח כדי לקנות ממנו לבנים, והיה מוכר לבֵנה אחת בסך גדול, והבא אצלו היה מוכרח לתת את כל הון ביתו כדי להציל את בניו
כידוע, קרח ועדתו נענָשים, אולם העונש מאוד מעניין, הם אינם מתים אלא נעלָמים, האדמה נפתחת והם נקברים חיים, אך קולותיהם ממשיכים להישמע בספר תהילים, בַמדרש וכמובן היום במציאות הפוליטית הישראלית וגם במקומות אחרים