פרשת קרח
פרשת קרח מתארת את המרד אשר הנהיג קרח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י נגד הנהגתו של משה ואהרון
"וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם ה'"
- הגישה המקובלת היא שהמרד לא היה מוצדק וששאיפתו של קרח ועדתו היתה לקדם את עצמם
- הפרשן רד"ק (ר' דוד קמחי) הציע שהמֵניע לַמרד היה קנאה. גישה זו מבוססת על טענתו של קרח: "וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'"
אך יש בדבריו של הפרשן אבן עזרא גישה אחרת לחלוטין המצדיקה את טענתו של קרח. כתב אבן עזרא:
"נשיאי העדה היו בְכוֹרים, והם היו מקריבים את העולות…. ראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבְכוֹרים….. 'כי כל העדה כלם קדושים.' וזה רמז לַבְכוֹרים שהם קדושים, כי כן כתוב 'קדש לי כל בכור'."
- שאיפתו של קרח ועדתו היתה לשוויון ולדמוקרטיה
- מחלוקות על מנהיגות ועל סמכות דתית, אינן תופעה חדשה
העונש שקיבלו קרח ועדתו היה לכאורה חד-משמעי:
"וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם."
- על המלים "וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם" הֵעיר אבן עזרא: "שֵם כְלַל לִנשיהם ובניהם וטפם"
אך האמת היא שהסוף הזה היה wishful thinking מִצִדָם של אלה אשר ניסו להשתיק את האופוזיציה ולשמור על המונופול
- הרי כתוב בפרשת פנחס: "וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ", וזוהי כמובן בעיה תיאולוגית מבחינת חז"ל. איך זה שהמשיכו להתקיים? לכן טענו במדרש אגדה: "להודיע כוח התשובה שבני קרח בָתחילה היו עִם אביהם, ולבסוף הרהרו כולם לעשות תשובה, והצילָם הקדוש ברוך הוא"
- שמואל הנביא היה מבני קרח
- ועובדה היא שיש לא פחות מ-11 מזמורים המתחילים במלים: "לִבְנֵי־קֹ֖רַח"
הניסיון של בעלי השררה נכשל "'כי כל העדה כלם קדושים." אך אין ליהדות המונופול על הקדושה, ולכן אנו מגנים בתוקף את אלה אשר חיבלו בכנסיית 'הלחם והדגים'. אין מקום להתנשאות – לא רק בתוך העם היהודי אלא גם בַיחס שלנו לְעֵדות וּלְדתות אחרות