פרשת ראה – דבר תורה
פרשת ראה כוללת חומר רב, בין היתר מצוות חברתיות שאיתן אנחנו יכולים בקלות להזדהות
המצוות עוסקות בצדק ובצדקה בראייה ובדאגה לחלשים שבחברה – מעשרות, שמיטת כספים, צדקה והלוואה, והענקה לעבד.
בכל המצוות מופיע הביטוי- "כי יברכך", "למען יברכך" וכדו', שבע פעמים בכל הסדרה
פרשת ראה נפתחת במילים "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". במצוות שהזכרתי התורה מדגישה כיצד זוכים בברכה זו
- ושימו לב שהפסוק מתחיל במילה "רְאֵה" בלשון יחיד. הפנייה אינה לחברה ככלל אלא בעיקר לכל אחת ואחד מאיתנו
אך הפרשה גם מתעסקת במוות, או ליתר דיוק במנהגי אבלות, נושא שהוא לדאבוננו קרוב לליבנו כשמעל 6,500 ישראלים כבר מתו מנגיף הקורונה. כתוב בפרשה: "בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽה' אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת. כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַה' אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר ה' לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"
- בעוד מספר שבועות המוסלמים השיעים יציינו את ה"אשוראא" שהוא יום אֵבֶל על הריגתו של האימאם חוסיין בן עלי, נכדו של מוחמד
- כידוע, למרות התנגדותם של חכמי הדת רבים, יש שיעים קיצוניים שאף מצליפים בעצמם או פוצעים את עצמם עד זוב דם ואף חותכים את גופם בסכינים לאות אבל ולאות חרטה על כך שאבותיהם לא מנעו את הטבח בחוסיין
מנהגי אֵבֶל כאלה הם רחוקים מהתפיסה היהודית
- יש כאלה הרואים בָאיסור על חתיכת הגוף בַסיפור על אליהו ונביאי בעל שעליהם כתוב: "וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפָךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם"
אך יש הסבר נוסף המבוסס על הפסוק בספר ירמיה: "אַל־תִּבְכּ֣וּ לְמֵ֔ת וְאַל־תָּנֻ֖דוּ ל֑וֹ" (מלשון "נידוי")
- כתוב בתלמוד מסכת מועד קטן: "אמר רב יהודה אמר רב: כל המתקשה על מתו יותר מדאי – על מת אחר הוא בוכה"
- התלמוד ממשיך: "הא כיצד? שלושה ימים – לִבְכִי, ושבעה – להספד, ושלושים – לגיהוץ ולתספורת"
- הרמב"ם מזהיר ב"הלכות אבל": "כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה"
בעולם הזה של נגיף הקורונה ובימים אלה לפני תחילת חודש אלול – חודש של חשבון נפש ושל סליחות – מילותיו מקבלות משנה תוקף