פרשת ראה – דבר תורה
פרשת ראה מתייחסת לתקופה שלפני כניסת בני ישראל לָאָרץ המובטחת ומתחילה בַמלים:
"רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה"
- מצד אחד יש ביישוב הארץ ברכה בזאת שהגשמנו חלום, מצד שני מגיעות עִם ההגשמה כל מיני סכנות היכולות חו"ח להפוך את הברכה לקללה. הכול תלוי בסופו של דבר במעשינו
הפרשה מתחילה בהשמדת המזבחות והפסלים של עובדי האלילים הנמצאים בארץ, וגם מתייחסת לריכוז הפולחן בירושלים בידי הכוהנים:
"אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה. וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם"
- עברו הימים אשר בהם בני ישראל הקריבו את קרבן הפסח כל אחד בביתו. לפני יציאתם מארץ מצרים כתוב:
"דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת…. וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם"
- הניסיון לרכז את פולחן אינו כל-כך שונה ממה שאנו רואים היום במאמציה של הרבנות הראשית לשלוט בתחומים שונים בחיינו
הפרשה מזהירה אותנו לגבי נביאי שקר וחולמי חלומות ועל הסכנה שבני ישראל יאמצו את חוקות הגויים "כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַה' אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ה' אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"
- כתב הרב שמשון רפאל הירש: "אומות אחרות נושאות את תכלית ייעודן בתוך עצמן והתכלית העליונה של איגודן הלאומי היא השמירה על קיומן הלאומי. אך הייעוד של איגודן הלאומי הוא מחוצה לו; אין הוא קנוי לעצמו אלא הוא קנוי לה' ועליו להעמיד את עצמו לרשות ה'"
- לכן, קיומנו כעם אינו העיקר, אלא אופי החברה שנבנה כאן. כתוב למשל בפרשתנו:
"כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן. כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ"
וזה מחזיר אותנו לתחילת הפרשה, לעניין הברכה והקללה. שום דבר אינו מובטח בארץ המובטחת. רק אם נבנה כאן חברה צודקת ומתוקנת נהיה ראויים לַכינוי "קדוש" וְלַברכה