פרשת שלח-לך – דבר תורה
פרשת שלח-לך היא פרשת המרגלים, על איך שנשלחו שנֵים עשר מרגלים לתור את הארץ, ומֵהֶם חזרו לא פחות מעשרה עם "דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה"
- איך זה יכול להיות ש"אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ" שעליה מדובר בתחילת ספר שמות נהפכת בעיניהם ל"אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙"?
- האם הרוב צדק ותמיד צודק?
- אולי אחת התשובות, שאנו בעצמנו מכירים, היא שהארץ הזאת יכולה להיות גם "אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ" וגם "אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙"
השאלה היא: איך מגיבים לַתסכול כשלא תמיד מתגשמות תקוותינו וציפיותינו?
- אחת הדרכים היא לכעוס על מבשרי הרעות שאת דֵעותיהם אנו מסרבים לקבל. הרי עשרת המרגלים נענשו. כתוב:
"וַיָּמֻ֙תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י ה'"
- והעם מגיב איך שאנו לפעמים מגיבים בְמצב של תסכול: "וַיִּֽתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד"
- אך על ידי תגובה כזאת הרוב הדומם בעצם שיתף פעולה עם עשרת המרגלים אשר הביאו "דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה"
- כתב הסופר Stuart Aken: "אנשים רשעים סומכים על הסכמתם של בני אדם נאיביים וטובים כדי לאפשר להם להמשיך ברִשעותם
- ולכן כולם היו אשמים וכתוצאה מכך כתוב: " וּ֠בְנֵיכֶם יִהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָשְׂא֣וּ אֶת־זְנוּתֵיכֶ֑ם עַד־תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר" – מפרש הפרשן רבי עובדיה ספורנו: "שמרדתם בי"
האם הארץ המובטחת הייתה כל-כך מאכזבת? אולי אחת התשובות נמצאת במילותיהם של המרגלים עצמם: "וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם"
- איך הם ידעו מה התושבים המקומיים חשבו עליהם?!!! אולי התשובה נמצאת במלים: "וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים"
- התסכול אינו תמיד תוצאה ממצב אוביקטיבי אלא לפעמים משקף את מצב הרוח שלנו עצמנו, ועלינו להתגבר עליו על מנת להתקדם
- הרי יהושע וכלב אמרו: "עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ"
אסור להתייאש, גם כשהדרך נראית קָשָה והיעד בלתי ניתן להשיג. כתבה נעמי שמר:
"אולי לפנֵי עיניי לְרגע צֵל עבר, איני רואה דבר, איני רואה דבר!
סימן שעוד לא הגענו, והאופק עוד רחוק וליבְך עודו פתוח
אל ארבעת הרוחות וצריך להמשיך ללכת, וצריך להמשיך לצעוד
והדרך עוד מושכת – ארוכה…"