פרשת שלח-לך – דבר תורה
עם ישראל, אשר יצא ממצרים "בְּיָ֥ד רָמָֽה" וב"אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים" מוצֵא את עצמו, אחרי יותר משנה קשה של תלאות במדבר, בגבולות ארץ ישראל
פרשת שלח מתארת את סיפור המרגלים, המתגלָה בדיעבד כמכריע בהשלכותיו על המשך מַסְעות העם בַמדבר והַשְהָייַת הכניסה המיוחלת לארץ
מה שהיה אמור להסתיים בהצלחה גדולה נהפך לטרגדיה
- נכון שֶהיו שני מרגלים, יהושע בין נון וכלב בן יפונה, אשר דיווחו: "הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד"
- אבל, לעומת זאת, כידוע, שאר המרגלים הוציאו דיבת הארץ באָמרם: "הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙"
- השימוש הכפול במילה "מאד" ע"י יהושע וכלב היה מיועד להדגיש בדברי הרב שמשון רפאל הירש כי "לא רק שאין היא אוכלת את יושביה, אלא היא טובה מאד מאד"
- אנו מכירים את המילים בְשירה של נעמי שמר: "על הדבש ועל העוקץ". הכול תלוי בסופו של דבר בְאִם אנחנו רוצים להיאחז בטוב או רק לראות את הרע
על תושבי הארץ אמרו עשרת המרגלים: "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ"
- יש לַמילה המקראית "מִמֶּֽנּוּ" שתי משמעויות אפשרויות: "ממנו" או "מאיתנו"
- כתוב בַמדרש: "אמר ריש לקיש: 'הקישו כלפי מעלה, ובאותו עוון נגזר עליהם גזירות רעות'"
- מה זה "הקישו כלפי מעלה"? הם אמרו בעצם שהתושבים היו יותר חזקים מאלוהים
- כשחצו בני ישראל את ים סוף כתוב: "וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽה' וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ", אך עכשיו הם איבדו את האמונה, וכאשר אין לָאדם אמונה ותקווה אין לו עתיד
אבל חוסר האמונה לא היה רק בֵאלוהים אלא בעיקר בעצמם
- אמרו המרגלים: "שָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם"
- כשיש לאדם דימוי עצמי נמוך, הוא יכול בקלות ובאופן בלתי מוצדק ומְבוּקָר להשליך את ההערכה העצמית השלילית הזאת על אחרים על מנת לתת כאילו חיזוק לאיך שהוא רואה את עצמו
ובְרגע שאין לנו אמונה בדרכנו יכול אופורטוניסט כמו קורח בַפרשה הבאה לנצל את חולשת העם על מנת לקדם את עצמו ולנסות לתפוס את השילטון
ומה שהיה נכון לפני שלושת אלפים שנה הוא גם נכון היום!