פרשת שמיני – דבר תורה
השבוע אנו קוראים את פרשת שמיני, פרשה המתארת בין היתר את הטרגדיה אשר פקדה את אהרן הכהן ומשפחתו:
"וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י ה' אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם. וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה' וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י ה'"
- יש לחז"ל מספר הסברים על למה הגיע להם למות, אך היום הייתי מבקש להתייחס לתגובתם של השורדים
- על תגובתו של אהרן אנו שומעים בשתי מלים רבות המשמעות בלבד: "וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן"
- המלים מזכירות את הכתוב בקהלת: "עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר"
יש בתורה שתי דוגמאות נוספות של תגובתם של אנשים לאסונות ולטרגדיה
- אחרי המבול הבחין נוח שעולמו הושחת. הרי אמר האל: "קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ"
- קשה לדמיין איך הוא הרגיש כאשר הוא יצא מהתיבה וראה, כמו תושבי הירושימה ונגסאקי, שעולמם חרב
- מה עשה נוח? הוא השתכר! "וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם. וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה"
אנו עדים לתגובה דומָה מצדם של לוט ובנותיו אחרי ששיחת ה' את סדום ועמורה: "וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ"
- בשני המקרים היה מדובר בדמויות נואשות אשר תגובתן לַמתרחש הייתה לפרוץ את הנורמות המקובלות
- בשני המקרים השתמשו בַיין על מנת לכַהות את החושים ולהירדם. הרי אמרו חז"ל: "שֵׁינָה — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמִּיתָה"
דווקא בְשבת זו נהוג לקרוא את פרשת פרה המספקת מסגרת טקסית לטיפול בְנושא המוות והטומאה על ידי שחיטת הפרה האדומה, והיום מנהגי האבלות משרתים אותה המטרה
אך נחזור לתגובתו של אהרן: "וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן"
- כתב הרב בנימין לאו: "דממה אינה שתיקה. שתיקה היא עצירה של דיבור. דממה היא היעדר דיבור"
- לפעמים פשוט אין מלים אלא רק "ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה"
- האבלות מכה בפניו של אהרן בעָצמה משתקת, או כפי שאמר הרב לאו: "היא בוחרת להשאיר את האסון בתחום התעלומה"
תגובתו של אהרן לא הייתה להשתכר או לפרוש מהחיים הציבוריים אלא דווקא להמשיך בדרכו. כפי שכתוב: "וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛יו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם"