פרשת שמיני – דבר תורה
פרשת שמיני הייתה צריכה להיות כפי שאומרים "סיבה למסיבה" אך השמחה נהפכה לטרגדיה
- קראנו כבר לפני מספר פרקים: "וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁ֥נָה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן." ולאחר מכן כתוב: "וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה"
- עבודת בניית המשכן התחילה עם הקריאה לבצלאל עשרה פרקים קודם לכן כאשר האל מילא אותו "בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה", ועכשיו הגיעה עבודת הבנייה לסיומה, והגיע הזמן לחגוג
- משה הקהיל את כל העֵדה אל פתח אוהל המועד כפי שהאל ציווה אותו
- הוא הלביש את אהרן ובניו בגדי הכהונה, וכתוב לאחר מכן בפרשתנו: "וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם…. וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם"
ואז קרה אסון. "וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י ה' אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם. וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה' וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ"
השנה אנחנו מכירים במיוחד את המעבר החד, משמחה לאבל, מה שאמור להיות חגיגה גדולה מסתיים בטראומה נוראית
התייחסתי בהזדמנות אחרת לספקולציות של חז"ל לגבי חֶטאם של נדב ואיבהוא, אך השנה נְעַיֵין בתגובתו של אביהם אהרן המתבטֵאת בשתי מלים בלבד: "וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן"
- משה רבנו מיהר להצדיק את מה שקרה במלים "הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר ה' לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד" – כלומר, זה מה שהאל רצה, אך כתוב "וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן"
- רש"י אמר: "קיבל שכר על שתיקתו" – לפעמים השתיקה מועדפת על הדיבור
- אך הרמב"ן לא הסכים, והציע: "שהיה בוכֶה בקול, ואז שתק"
- כאשר אנו באים לנחם אבלים, דווקא עלינו לשתוק.
איך אנחנו מתנהגים בזמן אבלות?
- בפרשתנו כתוב שהאל אמר לאהרן ולבניו האחרים: "רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙" – ועל מלים אלו מבוססים מנהגי האבלות של היום שהם ההפך ממה שאהרן ובניו היו מצווים לעשות. הרי כתוב בתלמוד מועד קטן: "חייב בקריעה דקאמר להו רחמנא לבני אהרן 'לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙ – מכלל דכולי עלמא מיחייבי…. מהו בקריעה? – תא שמע: בגדיו יהיו פרומים – שיהו מקורָעין"
לא עברו יותר מעשרה פסוקים מאז מותם של נדב ואביהו ואנו קוראים: "וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר בָּנָיו֘ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י ה' וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא"
יש מקום להתאבל, אך לאחר מכן חוזרים לפעילות. החיים ממשיכים.