פרשת שמיני
לקראת סוף פרשת שמיני אנו קוראים את הפסוקים שכולנו מכירים המתעסקים בדברי מאכל מותרים ואסורים:
"כֹּ֣ל מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ…. כֹּ֣ל אֲשֶׁר־לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת בַּמַּ֗יִם בַּיַּמִּ֛ים וּבַנְּחָלִ֖ים אֹתָ֥ם תֹּאכֵֽלוּ."
- ומהי המטרה של חוקים אלה? "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי."
- על מלים אלו כתב הרמב"ן: "כשם שאני קדוש, כך אתם תהיו קדושים. כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים."
- כלומר, מדובר ב imitatio Dei – להידמות לאלוהים – ולשמור על זהותנו הנפרדת כעם
דווקא בחוקים אלה בפרשתנו אנו לא מוצאים את איסור התערובת בין בשר וחלב המבוסס על הפסוק הידוע "לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ" המופיע לא פחות משלוש פעמים בתורה
- מסכת חולין בתלמוד המייחסת לאיסור זה אינה מסבירה את משמעותו או כוונתו.
- למה שלוש פעמים? כתוב בתלמוד: "אחד – לאיסור אכילה, ואחד – לאיסור הנאה, ואחד – לאיסור בשול"
- כתב הפרשן אבן עזרא: "ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו, כי נעלם מעיני הנבונים." ובכל-זאת הוא מוסיף: "אולי היה, כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו"
- כתב הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים": "אין רחוק אצלי שיש בו רוח עבודה זרה. אולי כך היו אוכלים בעבודה מעבודותיה או עושים בחג מחגיהם."
- הרב עובדיה ספורנו מוסיף: "כמעשה בני נכר החושבים להשיג בזה ההצלחה בפירות או במקנה."
אם כן, סביר להניח שמטרת חוקי הכשרות לא היתה קשורה והיגיינה או לבריאות אלא לשמור על זהותנו כיהודים. כתוב מפורשות התורה:
"כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ.אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם."
כל יהודי המעוניין לשמור על זהותו מבין שהאכילה נותנת ביטוי להשתייכותו לעם ישראל